עוד על הכנת שיעורי בית

עוד על הכנת שיעורי בית

הרי לא אצליח לשכנע, שצריך פשוט לוותר כליל על הטלת שעורי-בית (כפי שניסיתי לעשות במאמרי הקודם בנושא זה, שנמצא במדור הזה עצמו); אז הנה ארים ידיים ואגש לנושא מכיוון אחר:

בלי להתיימר להיות מבין גדול בפדגוגיה, ארשה לעצמי להגדיר את מטרת הלמידה כהקנית ידע וטוב מכך – רכישתו! במקביל לכך, מטרת החינוך היא הקנית מיומנויות אנושיות/חברתיות – הפנמתן וסיגולן.

ההורים נקראים לסייע בצמיחתו והתפתחותו הכללית של ילדם הן בצבירת ידע ועיבודו והן בהכנתו לחיי בוגר עם הרגלים וגישה, שמתאימים למצופה ממנו ע"י זולתו ויסייעוהו להתייצב איתן בקרב הקהילה.

אין ספק, שהבית אמור להיות הבסיס והמוביל בכל הנוגע לחינוך, בעוד בית- הספר אמור בעיקר להוביל את הלמידה.

הטלת שעורי-הבית ע"י בית-הספר אל תוך הבית, אמורה לעודד את התלמיד לחזור ולשנן ולתרגל את הנלמד ולהתחזק ברכישת השכלתו. מטרה חשובה, שלא אחזור כאן לעסוק בשאלה אם היא עשויה להתגשם ע"י הכנת שעורי-הבית.

מטרת ההורים בכל מקרה זהה לזו של בית-הספר אבל הם גם צריכים לנצל את נושא שעורי-הבית כעוד מנוף שיסייע להרים את קרן ההתחנכות.

אמירות חז"ל כגון: "ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה" (דברי הילל בפרקי-אבות, פרק 2 משנה ה'). משמע, לא לדחות להזדמנות כאשר תתפנה, מלא חובותיך כעת! או: "עשה תורתך קבע" (דברי שמאי ב"אבות" פרק 1 משנה ט"ו). משמע, קבע לך סדר יום כזה, שתכלול בו מועד ללימודיך. ואדם נקרא במקום אחר לקבוע לו עתות ללימוד התורה וכיוצא באלו. ובכן, אמירות אלו הן בכיוון מטרת ההורים לחנך את ילדיהם. לעודדם להקדיש זמן אחר שעות הלימודים הרשמיות לעסוק בחומר הנלמד. לתרגל בכוחות עצמם ולהתכונן גם למצבי הבחינות מפעם לפעם (התאפקתי שלא לכתוב: "לעונש של הבחינות", סליחה!)

איננו רוצים ואיננו צריכים ואיננו אמורים – להפוך לשוטרים בבית. ככל שיראת בית-הספר תהיה גדולה עלינו, כן חרדתנו עלולה לדחוף אותנו "לשבת לילדינו על הראש" ולנדנד להם להכין שיעוריהם ולחזק את אחריותנו למילוי חובה זו. כך, הטלת שיעורי הבית מחזקת את חוש האחריות של ההורים ואת עוצמת ושכיחות הצקתם לילדיהם. האם זו המטרה?

כל עוד מטילים שעורי בית, נשתף פעולה עם מערכת החינוך ולא נשאיר הכל למורים, שגם כך מלאכתם באמת קשה מאד. אלא, שלנגד עינינו לא צריך להיות היעד, ששעורי-הבית יהיו מוכנים כולם ומהר ושכל התשובות לשאלות תהינה חכמות ונבונות ומלאות. בשבילנו משימה זו או מטלה זו שמוטלת על ילדינו, היא עוד אמצעי או הזדמנות לעודדם להגביר את חוש האחריות שלהם, לנסות לעשות דברים גם אם אינם בטוחים שהכל מאה אחוז וכאשר יתכנו טעויות וליקויים ואי שלמות. נעודדם לנסות, נבדוק איתם באלו תנאים סביבתיים נח להם יותר להתרכז, נגלה עניין במה שהם עושים לא כדי לבדוק אם הכינו את השעורים היטב אלא כי הם ומה שהם עושים פשוט חשובים לנו ומעניינים אותנו. לא נסרב לסייע להם כשיבקשו אבל נעודד אותם לא להתלות בנו ולקחת בחשבון, שגם מטעויות לומדים.

בשבילנו שעורי-הבית הם עולמם של ילדינו וחובתם וכלי לפיתוח התקדמותם (כך לפחות מאמינים רבים).

נזכור, אפוא, שאנחנו את שעורי-הבית שלנו כבר הכנו (או שלא!) וככל שניטול יותר אחריות על אלו של ילדנו, כן יוכל הוא לצמצם ולהסיר אחריות ואז מטרתנו העיקרית סביבם יורדת לטמיון ונפגעת. אם כבר מטילים אותם, אז שילדינו ילמדו לשאתם ולהתמודד איתם ושיהיה להם בהצלחה!

27.09.07