המחשבות רצות בראש, דמיונות, תיכנונים. הכל מלווה בתחושות ורגשות, שהם הצבע בתמונות שעל המסך. גודל המסך הינו מוגבל; הוא לא בלתי סופי. הוא משקף מה שקורה בנפשנו ובגופנו ואם נרצה להגדיל תמונה מסויימת ולמקדה, נצטרך לפעול כך שזה יתאפשר.
אני חש יובש בגרוני ומחליט לעצור מכתיבתי ולגשת לשתות כוס מים; אני חש גרוד באזני ומחליט לשככו בגרוד שכנגד. אני נזכר ששכחתי להודיע משהו למישהו ומזדרז להתקשר ורק אחרי שאפנה את תודעתי מטירדה זו, אחזור לעיסוקי הקודם. המסך אמנם משקף את תוכי, אך ברשותי שלט, שמאפשר לי שליטה מסויימת במה שמוצג בו.
כבר שנים רבות מקובל בקרב אנשי המקצוע בתחום מדעי החברה, שתיסכול מעורר תוקפנות. נבלם רצון שלנו ומתעוררת תגובה המופנית כלפי הגורם לבלימה זו או שהיא מועתקת ובאה לידי ביטוי כלפי משהו או מישהו אחר. דומה הדבר לזרם מים בנהר למשל, שלפתע מוצב סכר הבולם אותו ואז המים מאחורי הסכר גואים ורוגשים עד שהם ממוטטים את הסכר או מוצאים אפיק או פירצה חלופיים להמשיך ולזרום בהם ודרכם. נחזור לעצמנו:
קשה לתאר יום בחיינו בלי גורמי מתח. זה נמצא בתוך הבית ב"יוזמת" הקרובים לנו ביותר וזה מתעורר ומלווה אותנו בחוץ – בכבישים, במפגש עם בירוקרטיה ועם עוד מתלאות העולם (לא מעט בזכות התקשורת!)
גורמי המתח והתיסכולים עלולים להשתלט על מסך תודעתנו ונמצא עצמנו חווים מצוקה וקדרות. אילו נחשפנו רק או בעיקר – לרע ולמגונה ולקטנוני ולבלתי מתחשב – שסביבנו, לא היינו צריכים להתפלא על הצבעים הקודרים הממלאים את מסך תודעתנו. אבל, גם בזמנים הקשים ובמקומות הנוראים ביותר שידעה האנושות, זרחה לה השמש ופרחה השקדיה והיו גילויים מופלאים של אהבת אדם ושמירה על צלם אנוש.
כך, גם בימים קשים אלו בהם שומעים על פורענויות נוראות בתוך משפחות ועל שחיתות חוגגת בקרב מנהיגים, גם בעת הזאת אנו חשופים לעשרות אלפי אירגוני רווחה וצדקה ולמאות אלפי מתנדבים הפועלים בנפש חפצה למען אחרים. אכן: "הארץ היפה והנוראה הזאת!"
דברים רבים מקוממים ותיסכולים מעוררים כעס ותוקפנות והמסך מאיים לשקף כל זאת ולהקדיר פני שמינו.
לא נוכל להבליג על התנכלויות מבלי להגיב במחאה ובתוקפנות, שהרי אנו עלולים פשוט להרוס את התאוריה ולמחוק את תוצאות המחקרים!!! לכן, לא אקרא להציב סכר איתן ולהותיר את תודעתנו פנויה מכל רע לחלום ולפנטז ורק לחשוב מחשבות טובות. בבואנו לסכור את תגובותינו הקשות, ניצור "פתחי מילוט" לויסות הלחצים מה שאומר, שנבחר את הצורה והמקום לפרוק את מתחינו הטבעיים מאנקת חיינו. אם סכירה זו תפנה קצת את מסך תודעתנו, נוכל לכוונו להכיל יותר מהצדדים הנוחים והנעימים והיפים והמעודדים – שבחלקת אלוהים הקטנה שלנו. ואז, הדברים הם אכן כפי שאנחנו בוחרים לראותם אחרי שטרחנו לדחוק הצדה מה שלא נעים ולא טוב לראות יותר מדי ואנו אוספים לנגד עינינו את מה שנעים וכדאי לנו שיוצב במוקד מסך תודעתנו.
בכך ניתן להתאמן. הבחירה היא אותו שלט המאפשר לנו להרחיב מה שנרצה ולצמצם מה שנעדיף לדחוק לקרן זוית. קשה לעצור את השד שבתוכנו הדוחף להשיב רעה תחת רעה, להבטיח את שמירת הצדק בעולם. אך אם אכן נשתדל להיות יותר חכמים גם אם פחות צודקים – ודאי נעשה יותר צדקה עם זולתנו ועם עצמנו.
06.09.08