מכתב להורים המאמצים שלי

מכתב להורים המאמצים שלי

"את לא אמא שלי! אתה לא אבא שלי! בחרתם בי? רציתם ילד שלכם ולא בא ואז חיפשתם מישהו במקומו (ברירת מחדל!)

אתם כל הזמן אומרים לי, שאתם באמת אוהבים אותי, זה רק בגלל שאתם רוצים שאני אוהב אתכם כי אין לכם ילד שלכם שיאהב אתכם אז מי יאהב אתכם?

אני לא יודע מי ההורים שלי האמיתיים אבל בטח לא אתם. אני לא יודע למה הם לא רצו אותי, בטח בגלל שאני ילד כל כך רע, ידעו שאני לא בן-אדם, שאני באמת פרא אדם! זה גם מה שאתם חושבים עלי כל הזמן אפילו אם אתם מתאפקים ולא אומרים לי את זה.

אני פשוט ילד נטוש, אמא שלי ואבא שלי לא רצו אותי וגם אתם לא תרצו אותי. למה לי להתנהג יפה? עוד שהייתי תינוק ולא עשיתי רע לאף אחד כבר אז לא רצו אותי אז עכשיו שאני עושה צרות בטח ובטח שלא תרצו שאהיה הילד שלכם.

אתם רוצים שאני אאמין שאתם אוהבים אותי? אני לא טיפש, אתם כמו ההורים שלי אבל אתם לא. יום אחד ימאס לכם ממני ואז פשוט תרצו שמישהו אחר יקח את הצרה הזאת, אז למה לחכות? תגידו עכשיו שאני צרה צרורה ותחפשו לי בית, שלא אסתובב ברחובות. אחר כך אפילו לא תשאלו איפה אני ישן ואם יש לי בכלל מה לאכול. מהר מאד תשכחו אותי כמו שההורים האמיתיים שלי שכחו אותי ואפילו לא מנסים לחפש אותי בכלל.

בקושי הורים אוהבים את הילדים האמיתיים שלהם; איציק אמר לי שאתמול אבא שלו נתן לו סטירה, אז אם אבא מרביץ לילד שלו זה לא סימן שהוא לא אוהב אותו? בטח אם אני ארגיז אתכם רק עוד קצת גם אתם תרביצו לי כמו שכל הזמן בא לכם ואתם פוחדים שלא יגידו שאתם הורים רעים, אבל אתם לא ההורים שלי אז אם החוק היה מרשה, בטח הייתם גומרים אותי מכות.

לפעמים אני חושב שקצת אכפת לכם ממני אבל יותר פעמים אני מרגיש שהייתם רוצים שאעוף לכם ממול העיניים. נמאס לכם מההתרגזויות שלי, נמאס לכם שאני לא אוהב ללמוד, נמאס לכם שהחדר שלי לא מסודר, שאני לא רוצה להתרחץ כל הזמן ושאני רק רוצה ממתקים ומתנות. אני ילד מאכזב ולא מוצלח גם אם אתם "משוויצים" לחברים שלכם עם החיבור שכתבתי והציור שתליתם על המקרר. למה אתם עושים כזה עניין מהכשרון שלי? חשבתם שאהיה מטומטם לגמרי והנה בכל זאת יש בי משהו? ממש: "יוסי, ילד שלי מוצלח!"

אני מרגיש את הכעס שלכם עלי כל הזמן. תגידו כבר שאני ילד רע ושאתם שונאים אותי ואל תגידו כל הזמן כמה שאתם אוהבים אותי ורק לא את ההתנהגות שלי; בטח הפסיכולוגית אמרה לכם להגיד ככה אבל אני לא טיפש, יש לי שכל ואי אפשר לעבוד עליי.

לפעמים אני מחליט להתנהג יפה, למה לעשות לכם רע כשאתם אנשים טובים בעצם ואספתם לבית שלכם ילד עזוב ונטוש. הרי יכולתם לקחת מישהו אחר ולא דווקא אותי ובכל זאת לקחתם אותי.  אבל איך אתם רוצים שאהיה ילד טוב כשאין לי עם מי לשחק? אין לי אח ואין לי אחות ואני בודד בבית הזה. מצד אחד אני אולי במרכז של החיים שלכם אבל מצד שני אתם בעניינים שלכם ולי אין מה לעשות ועם מי לדבר ולשחק ולריב. בכלל אתם אגואיסטים וחושבים רק על עצמכם וממני לא באמת אכפת לכם! אז למה שאני אתנהג יפה? אני אראה לכם שאני לא צריך אתכם ואני אעשה מה שבא לי וזהו! גם אני לא צריך לפחד כי אני יודע שלא תרצו להעניש אותי ולדבר איתי לא יפה, שלא יגידו כולם שאתם הורים לא טובים ושלא היה צריך לתת לכם לגדל את הילד ביחוד שהוא לא שלכם. אז אתם צריכים לפחד ואני לא; אני אעשה מה שבא לי ואתם תמשיכו להזהר ולפחוד ממני ובין כה לא תוכלו לעשות לי כלום.

כואב לי שגם המורים בבית-הספר חושבים שאני בעייתי כי אין לי הורים, זאת אומרת – כי ההורים שלי נטשו אותי. בעצם בשביל מה הייתם צריכים לספר להם ולכל העולם שאני לא הילד שלכם? פחדתם שיחשבו שאני כן?! בטח חשבתם: "יותר טוב שידעו כולם שהוא לא שלנו, שלא מאיתנו יצא כזה פרא אדם. אם היה לנו ילד שלנו הוא היה באמת מוצלח, בטח הרבה יותר מוצלח!" נכון, אתם לא אמרתם את זה אבל אני יכול לקרוא את המחשבות האלה שלכם. אז בגלל זה גיליתם לכולם שאני ילד מאומץ וכל החיים אתם עושים לי בושות ובעצם נזהרים שלא יחשבו שאני הילד שלכם אז למה אתם משחקים כאילו אתם אוהבים אותי ואני הילד שלכם?

לפעמים אני חושב לעצמי מה יקרה איתי אם שניכם תמותו. אני לא רוצה שתמותו באמת, חס וחלילה, אבל פתאום אני אהיה עוד פעם בלי הורים ואז מה? תאמץ אותי משפחה אחרת? כל הזמן יתחלפו ההורים שלי? ואם הם יהיו אנשים רעים? אנשים לא כמוכם שקצת דואגים לי דווקא, אנשים שלא יהיה אכפת להם באמת ממני? העולם הזה הוא מקום לא טוב בשביל ילד כמוני. רק ילד שההורים שלו אוהבים אותו וגם לא מרביצים לו, רק לו באמת טוב.

גם שמעתי איך צעקתם אחד על השני אתמול כשחשבתם שאני ישן ולא שומע. גם ההורים של מאיה וגם של חגית מהכיתה שלי כבר התגרשו כי לא הסתדרו בכלל וכל הזמן הם רבו. אז אם אתם עכשיו רבים ותתגרשו אז עוד פעם אני אשאר בלי הורים. תבינו כמה זה לא פשוט לי המצב הזה.

כשלקחתם אותי בחג לטיול ממש נהנתי וחשבתי שיש לי מזל שאתם עכשיו ההורים שלי ואני הילד שלכם. פתאום חשבתי שאתם כן אוהבים אותי ורוצים באמת שאני אהיה הילד האמיתי שלכם. הייתי מאושר ושמח וקצת אהבתי אתכם גם אני ואז ממש התבלבלתי כי אני יודע שאתם לא באמת באמת אוהבים אותי וזה הרבה הרבה הצגה.

אז חשבתי לעצמי: אולי אעשה לכם בחינה. אני פשוט אבדוק אם אתם אוהבים או לא אוהבים אותי. אני אעשה צרות, ממש ממש גדולות, שתרגישו טוב טוב כמה אני קשה ואז נראה אתכם אוהבים אותי! אם תצעקו עליי ואם תענישו אותי ולא תרצו לסבול אותי, זה יהיה הסימן שאתם שונאים אותי בעצם ורק משחקים אותה אוהבים כאילו. רק התחלתי קצת לעשות צרות וכבר התרגזתם. בטח, אין לכם בכלל סבלנות אליי, אני לא חשוב לכם רק שלא אפריע ולא אעשה צרות ושאהיה ילד טוב ותמיד הבגדים שלי נקיים ושאני אתרחץ ואוכל יפה ולא אדבר עם פה מלא ולא אזרוק את הבגדים על הרצפה ולא אשאיר את האמבטיה מלוכלכת ולא ולא ולא! אתם רואים? נכשלתם בבחינה ואני צדקתי.

אז מה אם כל ההורים דורשים דברים מהילדים שלהם? הם ההורים שלהם ולהם מותר לחנך אותם כי הם אוהבים אותם ורוצים שיהיה להם טוב. אבל לכם לא באמת אכפת שיהיה לי טוב רק שלא יגידו שאתם לא יודעים לחנך וש"הילד שלכם" לא בסדר בכלל. אז גם זה בכל הדאגות שלי וגם על זה אני צריך לחשוב ולסבול.

אתמול הילדים שיחקו במיגרש ורציתי להצטרף אבל הם לא רצו. אני יודע שאם הייתי ילד אמיתי הם היו מקבלים אותי כמו כולם. זה כאילו אני כזה יוצא דופן, כמו הילד האתיופי ואפילו יותר גרוע ממנו. איציק יותר שמן ממני אבל לי כבר אמרו יותר מפעם אחת, שאני כזה דובי ולעגו לי. לילדים רגילים לא לועגים ככה. אתם אומרים לי לא לשים לב כי זה שטויות אבל אני כן שם לב ונעלב ושונא את הילדים כי הם שונאים אותי. אז עכשיו אני גם ילד מאומץ וגם יוצא דופן!

יש לי עוד הרבה דברים להגיד לכם אבל אני לא יודע אם תרצו בכלל לשמוע. בטח יותר קל להורים עם ילד אמיתי אבל אני לא אשם שאני לא ילד אמיתי. אבל אם תאהבו אותי גם אני אוהב אתכם בטח.

מבנכם האוהב."

18.05.06