18.02.18
תקציר:
חלקנו בהיווצרות הבעיה: לא מנענו הסתננות.
יש לבדוק את כולם ולהעניק מעמד פליטים לזכאים לו.
למהגרי העבודה יש לאפשר לעבוד ולצמצם הבאת עובדים הנחוצים למשק מקצות עולם.
ראוי לגרש רק פושעים אמיתיים ולהימנע מגירוש האחרים.
עשרות אלפי זרים פלשו לארצנו בגבול הדרומי-מערבי. הגיעו מאריתריאה, מסודן ומעוד מדינות נחשלות וסוערות. אלו הם פורצי גבול, עבריינים שראוי לשים עליהם יד, להעמידם לדין ולכלוא או לגרש אותם משטחנו.
הם נמלטו משלטון עריץ ומדכא והגיעו למדינה סמוכה, חצו אותה וממנה חדרו לשטחנו. כך, לכאורה אינם בגדר פליטים בארצנו כי הרי עברו בארץ אחרת בה יכלו לתבוע מעמד כזה. צודקים הטוענים, שיש להם אצלנו זכויות אדם בסיסיות, כמו למשל, להיעצר ולעמוד לדין בגין פלישתם לישראל. אבל, בשום פנים ואופן אין להם כאן זכויות אזרח, שהרי אינם אזרחי המדינה הזאת וגם לא נכנסו אליה מכוח חוק השבות, על כול המשתמע מכך. חלק לא ידוע מהם, ברחו על נפשם מארצותיהם וחלק אחר, מכונים בצדק מהגרי-עבודה, כי זה מה שבאו לחפש בארצנו המפותחת.
לכאן הגיעו עשרות אלפים ולמדינות אירופה הגיעו מאות אלפים ואף – מיליונים. לא במקרה, רבים מאיתנו חושבים על היהודים שגורשו או ברחו מארצות מעניהם וחיפשו חוף מבטחים למלט את נפשם ורבים נתקלו בקיר אטום. הגדילו עשות מדינות נאורות כמו אנגליה, שחסמו את פתח המילוט ארצה בפני ניצולי שואה וסיפור אקסודוס והספינות האחרות הרי מוכר היטב לכולנו.
מדינות כמו גרמניה, זו שניסתה להשמיד את היהודים ויש מי ששוכחים זאת, גם בתוכנו – פתחו את גבולן להמונים ומוצגות כאנושיות. נכון שהן זקוקות נואשות לידיים עובדות והפליטים שנכנסו אליהן בעצם תורמים משמעותית לכלכלתן. בכל זאת, התוצאה היא, שמי שנמלטו מאימת הקרבות בסוריה ומארצות מדממות אחרות, מצאו בהן מפלט.
על פי מידת הדין, יש לאפשר לכל מסתנן להגיש בקשה רשמית לשלטונות להכיר בו כפליט. מי שיוכר ככזה, זכאי לשהות כאן בתנאים הוגנים המקובלים לגבי פליטים. אסור שיאלץ להמתין חודשים וודאי שלא שנים, כדי שיתאפשר לו להגיש את הבקשה הזו ומן הראוי שיקבל תשובה רשמית תוך חודשים ספורים. נראה, שלגבי חלק מהמסתננים זה הפתרון הנכון. לגבי האחרים, שאולי הם הרוב – מדובר במי שהסיגו גבול ולכאורה יש לגרשם מכאן בהקדם.
אבל, הרי אשמנו גם אנו! מה הפריע לנו לחסום את גבולנו הרבה יותר מוקדם ולמנוע את היווצרות הבעיה הזו בעוצמה בה היא מונחת היום לפנינו? התמהמהנו מאוד בקבלת ההחלטות והתוצאה היא סבל הן של הפולשים והן של אזרחינו, שאזור מגוריהם הפך סיוט.
מדינת-ישראל מייבאת אלפי עובדים מחוצה לה לצורכי ענפי הבנייה, חקלאות, סיעוד ועוד. ישנם מי שמרוויחים הרבה מהבאתם לכאן – מתווכים. נראה, שאלו המתנגדים הראשיים לכך, שמי שכבר נמצאים כאן, גם אם לא בזכות, ייקלטו כעובדים ויפתרו את בעייתם תוך מתן מענה לצרכינו. אילו פעלנו במידת הרחמים, יכולנו למנוע את הסבל הן של המסתננים והן של תושבי דרום תל-אביב למשל. כחלק בהכרת המדינה באחריותה לאי מניעת ההסתננות, היא יכולה לקלוט כתושבים את הרוב המכריע של המסתננים ולהוריד מסדר היום את הפעילות הבלתי אנושית כלפיהם.
גירוש? לאן? שאנחנו נגרש? אנחנו המכנים עצמנו: "רחמנים בני רחמנים"? אני ממש נגד.