31.03.22
חג הפורים עבר ומגיעים אליי תיאורים של אירועים משמחי לב שחוו חברים שלי. למועדונים חברתיים של אנשים עם עיוורון, הגיעו תלמידים או חבר'ה אחרים והביאו כיבוד ועשו שמח. באמת יפה מצד המתנדבים טובי הלב החושבים על זולתם ומחפשים דרכים להנעים את זמנם ולשמחם לכבוד החג.
אני נזכר בחברה יקרה שכבר איננה עימנו, שהייתה מאושפזת בדמי ימיה וביקרנו אצלה כמה מחבריה. היינו גם אז ממש לקראת חג פורים. לפתע פלשה לחדרה בבית החולים חבורת צעירים בליווי אקורדיון ותופי מרים, הקיפו את מיטתה לצידנו ושרו ורקדו. החדר הקודר נמלא חדוות חיים ולדקות ספורות, פני חברתנו ממש אורו.
גדול מאוד כוחה של נתינה ונפלא גם לדעת לקבל – מחמאות, תודות וגם מתנות.
מילת המפתח סביב הנושא היא לדעתי: הדדיות. הקפדה להעניק לזולת וגם לאפשר לו להעניק לנו וכך כולם מרוויחים ונהנים.
אני מתאר לעצמי, שהחבר'ה שהתארגנו השנה בעיר צפונית ובאו לשמח בדברי מתיקה ובשירה את חברי המועדון החברתי לעיוורים בעירם – חשבו על מי שאפל עולמם וביקשו להאירו בשמחת חיים. באמת מעשה מבורך ונאצל. חשבתי לעצמי, שלקראת החג השמח הבא יכולים חברי המועדון לארגן כיבוד ולהזמין את משמחיהם מחג הפורים ולארחם בחום ובאהבה. באפשרותם גם להתארגן ולהביא עימם חברות או חברים יודעי נגן וליזום הגעה למסגרת של מי שגורלם לא היקל עימם ולהצטייד בכיבוד כדי לעשות שמח גם להם.
כך: שלך שלי וגם שלי שלך – הדדיות נהדרת.