1.10.24
מאורעות שנת תשפ"ד עדיין נעוצים כחרב בלבנו. שנה שהחלה בטבח נורא ומסתיימת כשעודנו במצב מלחמה. אנחנו נכנסים אליה כניצולים מאסון, בהלם ממה שעברנו ושעודנו חווים. לקראתנו יום השנה, חג שמחת תורה שהפך בשנה שעברה ליום אחד של שואה ממש.
שואלים אותי: "מה שלומך?" ואני משיב בציטוט דבריו של חיים גורי מנוחתו עדן: "שלומי כשלום עמי". רוצה לומר, כולנו ערבים זה לזה, כולנו מרגישים גוף גדול אחד, שכל פגיעה באחד מ"תאיו" מסבה סבל לגוף כולו. זה מלווה במחשבות על כולנו – על בני האדם בכלל. מה יש לו למין האנושי, שלצד חוכמתו וגודל רוחו, יש בו רוע ואכזריות ושנאה ויצר הרס?
יש הטוענים, שזה מאפיין יותר את הזכרים שבתוכנו ואילו נשים שלטו יותר בעולם, היו בו יותר חמלה ורוך. האמת היא, שכמו שאנחנו יודעים, לא חסרות בעולם כלבתעס, אבל בכל זאת, יתכן שיש דברים בגו.
זיגמונד פרויד לא היה הראשון שהבחין בקיומם של יצרי רוע והרס באישיותו של כל אדם. כבר בספר בראשית מצוין, שיצר לב האדם רע מנעוריו. את תוצאות הרוע הזה אנחנו מכירים מאז ומעולם. אין סיכוי שהוא יעלם. נשאר רק לעשות הכול לרסן ככל שניתן ולאזן בכוחות נגד חיוביים. כל מעשה רע, מעצים את הרוע בעולמנו וכך, כל מעשה טוב, מיטיב אותו. כמה אנחנו מתעצבנים כשמישהו עוקף אותנו בפראות בכביש או נדחק לתור לפנינו, שלא לדבר על הונאות, גנבות… כל כך מרגיז לפגוש את הפרצוף המכוער של הרוע האנושי. לעומת זאת, כמה מרגשות אותנו מחוות של טוב לב, אכפתיות, מעשי חסד ואצילות נפש, שאנחנו פוגשים או שומעים עליהם.
כל כך קשה שלא להצביע על אחרים ולהאשים באין סוף האשמות. גם אם לרוב אנחנו צודקים, בסופו של דבר אנחנו לא מגיעים רחוק עם ההאשמות וההתנפלויות עליהם. ברור שאין טעם לצפות שנהפוך את עורנו ונהיה סוג של מלאכים בלי כנפיים. בן אדם הוא בן אדם לרע ולטוב. נוכל כן לחזק את הטוב ולעשות יותר להחליש את הרע. כל אחד לפי כוחו וחוכמתו.
אפשר לעצור אמירה חריפה ופוגענית ולהשתדל להתנסח בצורה יותר מתחשבת ומכובדת. אפשר להימנע מפעולה שעלולה לפגוע באחר וליזום כזו שדווקא תיטיב אתו. בכלל, אפשר להשתדל יותר לתת ביטוי לחלקים הטובים והחיוביים שבנו ולא לאפשר להיפוכם לשלוט בנו יותר מדי. צריך לחזור להחלטות שהיו לנו בילדות, להיות טובים יותר בשנה החדשה וכך, בטוח שצפויה לכולנו שנה טובה ומבורכת הרבה יותר מקודמתה