נכתב לעיתון "אקימון" שהוצא על ידי "אקי"ם" הרצליה מ- 28.4.1992
בטרם אדון בנושא שבחרתי לגעת בו כאן, אקדים ברכות על הוצאתו לאור של "אקימון". עצם הצלחתכם ביוזמה ברוכה זו – מרגשת, ועוד יותר מכך תוכן החוברת. מחסום הקושי היינו החוברת השלישית והרביעית ואם יעלה בידיכם לפרוץ אותו, קיים סיכוי שכתב העת החדש הזה ילווה אותנו לאורך ימים, בהצלחה!
לרוב לא ניתנת בידי הורים ההחלטה אם להיות הוריו של ילד מיוחד (כפי שמתבטאת גב' נעמי סטוצ'ינר בהציגה את גישתה היוצאת מן הכלל, תרתי משמע). זהו צו הגורל אפוא, וכיוון שכך הדבר, האופן שבו כל אדם חי את פרשת חייו תלוי הרבה במידה שהוא אדון לגורלו, כלומר, איך הוא קובע את מה שבידיו לקבוע. כך, כאשר התחלתם לפעול בסניף למען עצמכם (ובעצם – למען החברה או הקהילה שלנו) הכרזתם, למעשה, שאתם אדונים ותעשו ככל שתוכלו כדי לשפר ולהתקדם.
עד כאן הכול טוב ויפה אך, אין להתעלם מכך, שהמכנה המשותף שבסיס ההתארגנות והפעילות שלכם הוא מה שמכונה: חריגות ילדכם וכתוצאה ממנה – חריגותכם שלכם!. אפשר אם כך לשאול: אם הדבק שמצמיד אתכם לאגודה אחת הוא משהו לא נעים ולא סימפטי, למה לרצות להידבק באמצעותו? או בניסוח ישיר יותר אשאל בשמכם: "לא די לי עם צרותי שלי? אנהל לי את מלחמת הקיום היומיומי שלי עם משפחתי, שכני וחברי, ואמנע מלהתקרב להורים עם צרות דומות לשלי ואנסה שלא יזהו אותי יותר עם קבוצה זו מכפי שזה כבר בלאו-הכי".
ברור, שלגבי רובכם התשובה היא, שמה שמרוויחים מההשתייכות לקבוצה הן בהרגשה והן בכח העשייה המשותפת , משתלם לעומת מחיר הדבק – "הפגם". כאן אני מגיע להצגת עמדתי:
אני מבסס דברי על הביטויים הנדושים הבאים: "לכל מטבע יש שני צדדים", "מעז יצא מתוק", "אשרי! יתום אני!"…
רבות אנו עוסקים בשאלת המחירים שגובה חריגות מפרט או ממשפחה ומאוד קשה להתייחס ברצינות לרווחים שהיא מעניקה. המחיר הוא כה כבד, שכמעט לא היה נמצא חריג שהיה בוחר מרצונו להיות במצבו. אך ניתן למצוא כאלו, שהגיעו להשלמה כזו עם מצבם, עד כי ביכולתם לתאר את עצמם כבני- אדם מאושרים, למרות חריגותם וישנם מעטים מאוד מאוד שציינו כי הינם מאושרים בגלל חריגותם! למעשה מדובר כאן בהגשמת האמירה: "איזהו עשיר? השמח בחלקו!".
למעלה אידיאלית כזו בטח קשה מאוד להגיע, אך, לדעת להעריך ולהוקיר מה ששפר בו חלקנו ולעשות בחלק זה ולא בכל מה שלא זכינו לו – זו סגולה חשובה ופחות נדירה.
ניתן להרחיב ולהעמיק עוד בנושא, אך, לבטח תימצאנה הזדמנויות נוספות לכך. כך למשל, מעניין לעיין בשאלת מרכיבי אושרם של בני- אדם, או לבדוק את כל נושא הגדרת החריגות ומאפייני מידותיה.
הקריאה ב"אקימון" הראשון, עוררה בי את הצורך להגיב בתגובה ראשונית לשיתוף הקוראים במחשבות שהצגתי כאן ושאני מקווה כי גם אחרים ימצאו עניין בהן.