להיות הורה כאשת אסיר

הרצאה בפני נשות אסירים מתאריך 4.2.2001.
לסופי ואיילת בהערכה לעבודתכן.

משפחה כלואה

משפחת מכור לסמים היא משפחה מכורה, משפחת כלוא – היא משפחה כלואה! מסתובבים עם אות – קין: בעלך פושע! אביך עבריין!" הוא מרצה עונשו בכלא, אתם מרצים עונשו – בחוץ! במשפחה קיימת הבושה בו ובמעשיו.
מבחינתך האישה: איך זה, שמי שאהבת, הערצת והערכת, הוא בעצם סמל לאי – כבוד?
מבחינת הילדים: הדמות שהם מעריצים, החזקה, המחנכת, שאיתם הם מנסים להזדהות, נתפסת בחברה כמנודה וכושלת.

האשמה ואשמה

הבעל/האב מצופה להוות המשענת של המשפחה (מבחינה כלכלית, טיפול בצרכי הבית ועוד). כל בני המשפחה מייחסים לו את מצוקותיהם ואז הם נקרעים בין האשמה – מאשימים אותו בכל, כמו שעשו ועושים אחרים, לבין אשמה על כך, שהם לא מסוגלים לתמוך ביקר להם בעת מצוקתו. כך אתן סובלות גם מהמצב וגם מרגשותיכן עקב המצב.

הציפיה הגנטית השלילית

לכן האמהות קשה מאוד לתפקד לבדכן, כחד – הוריות. זה עלול ליצור בכן ציפיה לכך, שאם הילד עושה בעיות זה בגלל אביו! אם הוא מתעקש, לא ממושמע, מתפרץ או מתפרע – יש נטייה ליחס את זה לכך שאביו פושע. אין פלא איפה אם בשעת כעס תתפרצי כלפי הילד: "אתה כמו אבא שלך!" זה נשמע מתוך חוסר אונים וגם ממחשבה, שאכן, מה ששלילי בילד, נובע מאביו ולא ממך. גם אם את לא חושבת במושגים תורשתיים, בכל זאת ברור לך, שהילד הרע שבילד בא מאביו, שכבר הוכיח שהוא לא בסדר ולא בא ממך.

הבעל ישנו ואיננו בו – זמנית

כשהבעל בכלא, הוא ישנו מבחינות מסוימות אך מבחינות אחרות הוא איננו. הצרכים הכלכליים מסופקים בצמצום ע"י בטל"א או עבודת האישה. אין מענה הולם לצרכיך המיניים. ביומיום את מתפקדת כחד – הורית. קשה לך מאוד בלעדיו, אך בשובו הביתה את עדה לקשיי ההסתגלות שלו, על רקע הסתבכותו בעבר בסמים או בפלילים. את חוששת מפני השפעות רעות עליו של חבריו ואת יודעת, שחלק לא קטן מהאסירים המשתחררים, חוזרים לכלא.
החיים נמשכים, אך הם קצת עוברים לידך ואת מרגישה תקועה.

תוספת לחצים

לעתים את חשופה להזהרות של "נציגי" הבעל, שלא תדברי עם מישהו, או שלא תתחברי עם מישהי. בעצם חייך אז הם תחת איום – גלוי או סמוי. נכון הוא, שנשים נשואות רבות חיות תחת איומים משני הסוגים, אך, כאן מדובר לרוב במאיים המוכר כאלים וכמסוכן.

רחמים עצמיים ואי תפקוד

מבחינתך האישה, לרוב המצב הוא לא באחריותך. לא את ששלחת את הבעל לבצע את מעלליו ולא את שגרמת להם. את משלמת מחיר בהיותך אשתו של עבריין. את יכולה לרחם על עצמך, ולהעניש את עצמך על זה שבחרת לך בן – זוג כזה, להאשים את עצמך על כך שלא מנעת ממנו את פעילותו העבריינית וכו.
אבל, את יכולה גם להחליט, שלא תתני לחיים שלך לשקוע עמוק יותר בבוץ, להרשות לעצמך להגדיל את מעורבותך בחיים ולעשות למען עצמך, שיהיה לך יותר טוב! פנאי לעצמך – איננו על חשבון הילדים! רק אם לך יהיה טוב, יוכל גם לילדים שלך להיות טוב! אף ילד לא רוצה שההורה יקריב את עצמו למענו!

ילד הורי

כשהחיים לוחצים עליך כל – כך קשה, ההרגשה היא שהעול כבד מנשוא. קשה לך לבד לדאוג לכל הצרכים של הבית והמשפחה – וגם לעצמך. די טבעי, שתטילי על הבת או הבן הבכורים לשמש העוזרים הראשיים בבית. לפעמים את מצפה לעזרה המיוחדת לאו – דווקא מהבכור או מהבכורה, אלא מהבת או מהבן, שאת הכי סומכת עליהם ושמוכנים לעזור לך. זה חיובי מאוד להתחלק בנטל. ילדים לומדים איך להיות מבוגרים ע"י כך, שהם ממלאים תפקידים שונים כבר בילדותם וכך הם מתאמנים בלהיות בוגרים. הקושי הגדול הוא, איך לבצע את חלוקת התפקידים במשפחה כך, שכל אחד יישא רק בנטל שתואם את גילו, את כוחו ואת בשלותו הרגשית. חשוב שילד ילמד ויכין שיעורים ושיעזור בבית, אבל חשוב גם שישחק ייהנה מן החיים. אם מטילים על ילד תפקיד או אחריות, שלא תואמים את גילו ובשלותו, נגרם לו נזק! מדובר לא רק בעריכת קניות או בהשגחה על התינוק, הוצאת האח מהגן וכדומה. אלו הם דברים טכניים וחשוב להתאים את הנטל לבגרותו של הילד או הילדה הגדולים.
בחלק הרגשי הסכנה גדולה יותר! בדידותך, הצורך שלך באוזן קשבת כדי לשתף בצרותיך, עלולה לגרום לך לשתף את בתך או את בנך בתכנים, שלא תואמים את בשלותם הרגשית. הילדים זקוקים להורים, לפחות להורה אחד שיתמוך בהם, יגדל אותם. קשה לנפשם הרכה לשאת בנטל של סודות, תיאורים רגשיים קשים ומצוקות נפש של אמם.זה טוב שיש קשר חם ופתוח בין ילד להורה, אך ההורה איננו החבר או החברה של הילד. חברים לא קשה לו למצוא בד"כ. הוא זקוק להורים! לפעמים השיתוף שלך את ילדך בדברים – דומה להתייחסות אליו כאל בן – זוג.גם בן בגיל 17 לא יכול להיות בן זוג. את האימא והוא הילד! הוא זקוק לאהבתך, לתמיכתך, להקשבתך, לעידודך. יעברו עוד שנים רבות עד שהוא יהפוך לתפקד כהורה שלך, ידאג לך ויתמוך בך. אז יהיה בוגר עם מערכת רגשית בשלה. אם את רוצה שיהיה מבוגר נורמלי, תני לו לחיות ילדות נורמלית! עזרה משמעותית, תמיכה ואוזן – קשבת – תוכלי למצוא במקום אחר. את לא אשמה שקשה לך, אבל, גם הילד לא אשם בכך. להגיד לו: "לא די שכל – כך קשה לי, אתה עוד מוסיף לי צרות!" או: "מספיק אני סובלת מאבא שלכם!" או: "אתם לא יכולים להתחשב בי, תרחמו עלי!" – לא יעיל.
חשוב שילד ישן במיטה שלו. הוא לא אמור לתת מענה לבדידותה של אמו, שקשה לה לישון לבד במיטה. (לפעמים הקושי של האם מוסווה ומופיע כפחדים של הילד לישון רחוק מאמו). האחריות לכך שהילד יישן במיטה שלו היא של האימא! את ההורה ולכן את הקובעת ואם תוותרי בנושא זה, תמצאי שהסמכות ההורית שלך נפגעת בעוד ועוד תחומים. אם קשה לך להחזיר אותו למיטה שלו, תיעזרי בייעוץ מקצועי, אבל אל תוותרי!

ראייה עתידית

כששקועים בצרות, קשה להסתכל מעבר להווה. הכלל הוא: "חייך, והעולם יחייך אליך!" אם תחליטי לעשות למען שינוי בחיים שלך ושיהיה לך עתיד טוב יותר, את יכולה להכניס יותר משמעות ליומיום שלך, לפתח אופטימיות וזה ייתן לך יותר כח להתמודד כעת. צריך לחשוב על העתיד, לדאוג שיהיה טוב יותר ולהתחיל ברגע זה! עצם השתתפותכן בקבוצה כזו אומרת, שהחלטתן לשפר את מצבכן וזה הכיוון הנכון.

עידוד להיעזר

חשוב לעודד את בן – הזוג לשתף פעולה בשיקום. לא רצוי לשדר לבעל אי אימון בסיכוי שיחזור למוטב. אסור גם, שהאכזבות והתסכולים מהממסד – יפגעו בסיכוי להיעזר ולהשתקם. מי שמזלזל בגורם המשקם – המטפל, פוגע קודם כל במי שיכול להרוויח משירותיו. מי שפוסל את העובדת – הסוציאלית, פוגע בסיכוייו להפיק ממנה תועלת וכך פוגע רק בעצמו!
הרבה מהגורל שלנו נמצא בידינו ואם נדע להיעזר נוכל כולנו להגיע רחוק!