כוחו של מעשה טוב אחד

אין לך דבר, שעושה אותנו אופטימיים יותר מידיעה או מפגש עם מעשה אנושי טוב. לצד אין סוף של מעשי נבלה והתנהגות אלימה שאנו פוגשים, אנו יודעים, שישנם סביבנו הרבה אנשים טובי לב ומתנדבים, הראויים לכל שבח. גדול כוחו של הרוע, כגעש הים, שקשה להתעלם ממנו והוא משדר איום וסכנות. את המעשים הטובים אמשיל לאגם שלו, שמימיו רוגעים ועלולים להמצא בקרבתו או לחלוף לצדו מבלי שניתנת הדעת בכלל על קיומו.

קמו בתוכנו עשרות אלפי עמותות הפועלות בתחומים שונים למען הזולת וללא מטרת רווח. לרוב מדובר בעשייה ברוכה ומועילה. מדי פעם מוענקים אותות הוקרה לאיש זה או אחר וכן לאירגונים כאלו וכמעט תמיד הם אכן ראויים לכל ההוד וההדר.

כמה קשה להיות טוב כשאינך בפעילות מאורגנת וכשאינך עסוק כלל בצפיות לשכר – בעולם הזה או הבא. כשבאים לספר לך משהו על מישהו אחר ואתה סקרן לדעת מה העניין וכמו בסיפור על סוקרטס בו שאל במקרה כזה 3 שאלות: "האם אתה בטוח שזה נכון?", "האם מה שאתה הולך לספר לי הוא משהו טוב על מישהו?" ו"האם מה שברצונך לספר לי יועיל לי במשהו?" – כך, ראוי שנבחן את עצמנו ואת מעורבותנו במה שרצוי וראוי ושנרחיק עצמנו ממה שלא.

בהקשר זה ראוי להזכיר את החפץ-חיים, שנזהר מלשון הרע על רקע הכתוב: "מי- האיש החופץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה-טוב, בקש שלום ורודפהו." (תהילים, ל"ד, 13-15).

כמה קשה לנו שלא לרכל! לוותר על התענוג הגדול הזה? אבל בכך שנמנע מרכילות אכן התקדמנו מאד,

אלא, שיש מידות גדולות ונפלאות מזו ושוב ראוי להזכיר את אהרן הכהן, אחיו של משה רבנו, עליו נאמר במסכת אבות: "הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום (אבות 1,  י"ב)."

באבות דרבי נתן מתוארת שיטתו של אהרן::

"שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר 'אוי לי, היאך

אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני

ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר 'אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב

"אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה..

זו אכן תכונה נפלאה, שהרי כל כך קל להצטרף למקטרגים על אדם ולהפליג ב"שבחו" עד בוש.

התגייסות לפייס תוך מאמץ לתת פרשנות חיובית או ניטרלית לאירועים שנתפסו כפוגעניים, מעידה ודאי על אצילות נפש וטוב לב. מדוע שלא נרצה לזכות במעמד המיוחד הזה? יהיה זה כאילו צעדנו לנו באופל כבד ולפתע העלינו אור גדול במעשנו, זה שמגרש מייד את החושך. כמה מפוקפק תענוג הצטרפותנו ל"מושב לצים" ההולכים רכיל ומרבים להג. איזה סיפוק גדול עשוי ללוותנו כל אימת שנומר משהו לזכותו של מישהו או נפעל להיטיב עמו.

כשם שמעשים נוראים מכאיבים לנו ומעוררים בנו תהיות עד כמה אכן נבראנו בצלם, כך גדול ורב הוא היפוכם של הדברים. כשאנו עדים למעשה טוב ונדיב, זה מחמם את לבנו ומחזק את הרגשתנו ותפיסתנו ביחס להיות העולם מקום שיש בו גם הרבה טוב.   נכיר אפוא ברוב כוחו של מעשה טוב אחד, שגם תורם לזולת וגם מחזק את אמונתנו ביופיים של בני אנוש.

 

 

30.01.09