"ישיבות סלולריות"

27.09.10

זה שנים שאני בעצם נשיא ארצות-הברית. בידי או בתיקי נמצא הקוד לשיגור הטילים הבין יבשתיים ולכן, חיוני שאהיה בר השגה ללא מצרים.

אירועים מכוננים ומסקנותי

1. שימשתי ראש צוות במחלקת הרווחה ובצהרי אחד הימים זומנתי לישיבה רב-מקצועית דחופה שנועדה למחרת בשעה 8. התייצבתי כמובן במועד הנקוב ובחדר הישיבות נמצאה כבר יושבת-ראש הדיון. כעבור 20 דקות החלה הישיבה הדחופה לה הוקצתה שעת עבודה. ישבנו כ-15 איש סביב לשולחן והדיון החל. כל כמה דקות צילצל טלפון סלולרי בצד אחר של השולחן. יש מי שקמו בחופזה ויצאו לנהל את השיחה בחוץ ויש מי שישבו במקומם ובקול שקט שוחחו בטלפון כדי לא להפריע לדיון המתקיים בחדר. בתיקי היו שני טלפונים סלולריים, כמובן שכיביתי אותם בתחילת הישיבה (כנראה שאני לא באמת נשיא ארצות-הברית!) השקעתי מאמצים גדולים להתרכז בהאזנה לדיון המתנהל אבל לא יכולתי שלא לנסות לשמוע גם את המשוחחים בטלפונים הסלולריים, כי אני קשוב לכל מה שאני שומע. כעבור כחצי שעה התבקשתי להביע דעתי בנושא הנדון ולמרות שאת רוב המשתתפים בדיון לא הכרתי, הכרזתי,שאני מרגיש כאילו אני נמצא בשוק ולא בדיון מקצועי ושממש קשה לי להתרכז עם כל צילצולי הטלפונים והשיחות המתנהלות בטלפונים במהלך הדיון. אז התייחסתי לנושא הנדון ובחמישה לתשע קמתי לצאת. ביקשו שאשאר כי הדיון טרם הסתיים. ציינתי, שהודיעו לי שהישיבה תארך שעה. אמרו שיש עוד 5 דקות ועל כך השבתי, שאני אוהב תמיד להקדים ויצאתי לפגישה המיועדת לשעה תשע.
2. בחדר קטן למדי התקיימה ישיבת הצוות שניהלתי, שבה השתתפו כ-15 איש. מול דלת הכניסה לחדר היה חלון. קרוב לחלון ישבה עובדת שלי שלפתע צילצל הסלולרי שלה. היא זינקה ממקומה, חצתה את כל החדר הצפוף ויצאה לנהל את השיחה בחוץ. כעבור איזה עשר דקות, משלא חזרה, שלחתי את אחת העובדות לבדוק אם קרה משהו. היא מצאה את חברתה עומדת במטבח ומכינה עוד כוס קפה, מנצלת את ההזדמנות שיצאה כדי לחזור לא בידים ריקות. נרגענו.

היה ברור לי, שבעידן הטלפונים הסלולריים לא נוכל לסגת לזמנים בהם היה קושי לאתר אותנו בכל עת ובכל מקום. חשבתי, שראוי שנוכל להפיק תועלת מהמכשירים המופלאים האלה לטובת חיי המשפחה והחברה שלנו, אבל, חיפשתי דרך לצמצם את הנזק הנגרם בעבודתנו.

מסקנותי

לא נכון לתבוע מהורה או מבן-משפחה שלא להיות זמין במצבים מסוימים כגון מחלת ילד או הורה. יש שממתינים לתשובה קריטית של בדיקה רפואית. במקרה חרום בלתי צפוי ניתן להתקשר למשרד בו יושבת מזכירה או פקידה ולבקש לאתר עובד במקום עבודתו. אבל, כשצופים מראש אפשרות שיצטרכו מישהו בדחיפות, ניתן להשאר זמין. הוריתי אפוא לעובדיי לעדכן אותי כשקיים צורך חיוני בזמינותם הטלפונית. ביקשתי שיתפסו מקום ישיבה סמוך לדלת החדר כדי שיוכלו לצאת במקרה הצורך ולגרום הפרעה מעטה ככל האפשר. כן הקפדתי לעדכן את חברי הצוות בתחילת הישיבה, שהעובד ממתין לשיחה חשובה ובאישורי אינו מכבה את הטלפון הסלולרי. אם במהלך הישיבה אכן נשמע צילצול או צליל הרטט של המכשיר, העובד יצא בשקט לשוחח והצוות לא נתקף חרדה, שהרי יודעו מראש על השיחה האפשרית. ראיתי הסדר זה כפשרה סבירה בנסיבות העניין.

עד כה טרם נגעתי בכלל בנושא המסרונים הנשלחים והמתקבלים במהלך ישיבות עבודה. דעתי עליהם ודאי מובנת מאליה.