יום גדול ממתין בפתח

בשיר "בת שישים" כותב דידי מנוסי:

"יום גדול ממתין בפתח,

זה היום שלך."

כשנולדתי, עוד לא עמדתי על גודל היום. זה לא מפתיע גם כי עוד לא הייתי בר דעת ומה עוד, שבעצם לא ברור יום הולדתי. אמי טענה שזה היה אחרי הדלקת נרות (המשיח, נאמר, ייוולד בשבת!) אלא שהתאריך בו נקבה בכלל היה באותה שנה ביום חמישי. תעודת הזהות הלכה שנה אחת לאחור; אבל כל זה באמת לא חשוב.

עברו כנראה איזה 3 שנים מאז שנולדתי ובאחד הימים לקראת סיומו של חודש דצמבר בעודי כנראה באוהל בשער-עלייה – ואי שם בארץ רחוקה נולדה תינוקת שדבר לידתה לא עשתה עלי אז שום רושם בכלל. היתה צריכה לעבור איזו רבע מאה כדי שאותו יום חסר משמעות בחיי יהפוך בשבילי יום גדול ומשמעותי מאד. הייתי רחוק משם, שאם לא כן, ודאי הייתי שומע ש"יצתה בת קול וקראה: התינוקת הזו נועדה לילד הרך שמחכה לה בארץ ישראל!"

לחברה טובה שלי יום הולדת ממש היום. (מזל טוב לאריאלה!). חשבתי לעצמי, שהייתי כמעט בן 24 באיזה יום אולי אפרורי ואולי אפילו משמים בחיי, כאשר היא "פרצה" לאוויר העולם ואני לא ידעתי, שברבות השנים אזכור יום זה בלוח השנה ואציינו כיום יפה ומיוחד.

את אחד הימים המשמעותיים בחיי, יום נישואינו, ברור שאני זוכר ומציין מדי שנה כבר 35 שנים. אבל זה יום בו בחרנו וידענו את חשיבותו ומרכזיותו בחיינו. כך, ימי ההולדת של ילדינו ונכדותינו. אבל רק ברבות השנים החלו ימי הולדתם של חתננו ושל אמו – להיות חשובים ומשמעותיים לנו.

על רקע זה אולי מותר לנו להסיק, שכל יום בחיינו הוא יום גדול ומשמעותי גם אם בו ביום איננו יודעים בדיוק מדוע.  להלכה אנחנו יודעים גם יודעים! זכינו לחיותו!!! עובדה נפלאה זו כשלעצמה כבר מקנה לו מעמד מיוחד וחגיגי. מה עוד, שלא נופתע אם ביום מן הימים יתברר לנו, "מה גדול היום הזה!" כפי ששר אברהם הרצפלד הבלתי נשכח.

כולנו יודעים היטב, שעוברים עלינו בחיינו ימים רעים ואף פורענויות, שלא נדע; אך אלו אינם זקוקים למאמץ מצדנו לזהותם ואף לזוכרם. אסור לנו באיסור גמור שלא לשים לב "לימים האחרים", אותם אנו עוברים וכמאמר השיר: "אנחנו עוד נראה…"

שנה טובה ומבורכת לכולכם.

04.10.08