טוב, אבל אחרת

קשה להשתחרר מתפיסה דיכוטומית. "זה טוב ליהודים או זה רע ליהודים?" בבדיחותא אומרים, שטוב להיות צעיר, בריא ועשיר. אבל, במחשבה שנייה, גם טוב להיות זקן – מי שצבר ניסיון חיים וגם זכה לכל מה שזכה במהלך שנים רבות; חולה – ככה קצת, לפעמים, לנוח מעומסי החיים ולחזור לבריאות כשיודע הרבה יותר להעריך אותה; ועני – כי אם מרבה נכסים, מרבה דאגה, אולי עדיף שידאג האחר וההסתפקות במעט תחסוך שברון לב כשהבורסה נופלת וכיוצא באלו.

הפלגתי בדברי ואני בכלל רוצה לעסוק בנכויות.

כבר כתבתי על כך, שיחס החברה לנכות נובע מאי היכרות קרובה של נכים ותפיסה מוטעית של יכולותיהם. כתוצאה מתפיסה לא נכונה זו, קיימת עמדה שלילית לגבי נכות בכלל. כיוון שזה לא דבר טוב, זה משהו רע. נגד הגישה הפשטנית הזו אני מבקש לטעון.

לפני עשרות שנים כתבתי עבודה סמינריונית בנושא: השפעת גירושין על ילדים. זכור לי שהיו בה 11 פרקים. ב-10 מהם פירטתי את ההשלכות השליליות שיש למשבר גירושין במשפחה על הילדים. הפרק ה-11 עסק כולו בשאלה: מה מרוויחים ילדים מכך שהוריהם מתגרשים.

גישתי זו הביאה אותי גם לכלול פרק מיוחד במאמרי העוסק במטפל עם עיוורון ובו הדגשתי את נקודות החוזק והיתרונות שישנם למטפל כזה בעבודתו. כך גם חיבורי העוסק בערך המוסף בנכה בעבודה וזו לא הרשימה כולה.

למעשה, אינני בא לדבר בשבחה של מוגבלות; אני מבקש רק להצביע גם על הצד האחר של המטבע.

כשאדם אומר: אם הייתי עיוור הייתי מתאבד, הוא משוכנע, שלהיות עיוור זה כל כך גרוע, ש"טוב מותי מחיי", (כמאמר יונה הנביא).

בחיבורי: "מועדון חברתי ככלי טיפולי", ציינתי את ההשפעה העצומה שיש לאווירה במועדון חברתי של עיוורים על אדם שאיבד או מאבד את ראייתו ומזדמן לבקר בו. שמחת החיים ואהבתם כה מורגשות במקום, שזה נוגע באדם הנמצא במשבר איבוד הראייה ומטלטל אותו טלטלה חיובית ופוקחת עיניים.

רק הדעות הקדומות הרווחות בציבור והתפיסה המעוותת של מצבי נכות, רק הן גורמות לאנשים לחשוב, שנכות זה משהו רע ואפילו – נורא. אז מבלי שאאחל אותה חלילה לאיש ומבלי שאסחף בעסוק בשבחה, אסתפק בקביעה, שנכות איננה טובה או רעה, כשלעצמה. בלא נכות יכול להיות לאדם טוב מאד ורע מאד ועם מגבלה, יכול שיהיה לו רע מאד ויכול, שיהיה המאושר באדם. שוב, אדגיש, שמדובר במצב חיים וככזה, גישתנו אליו היא המשמעותית ולא הוא עצמו.

21.12.12