זהות ומשמעות

מה אומר לכם המספר 29? טוב, חוץ מהתאריך כ"ט בנובמבר. תושבי רעננה ועירי הרצליה עלולים להשיב, שזה קו האוטובוסים החוצים את עריהם עד לים הגדול. כיוון שבעצם הצגתי שאלה רטורית, אשיב:

מספר תא הבגדים שלי במוסד (כך כינינו את בית-חינוך-עיוורים בו גדלתי) היה 29. ליוסי היה תא מספר 8 ולסמי – 71. בקצה הפרוזדור בקומה הראשונה סגרו את המרפסת ולאורך הקיר התקינו תאים עשויים מעץ ובהם אוחסנו בגדינו. פרחה הכובסת החרוצה הציבה שוב ושוב גיגיות ענקיות על פרימוסים ובהן הרתיחה את בגדינו. עובדיה גיהץ, אך לא אפרט עוד.

מה מצאתי לי להזכר היום בתאים בהם אוחסנו בגדינו? פריט קטן כזה וחסר חשיבות. אכן קטן כי מה כבר היה צריך להכניס לתוכו? תחתונים, גופיה, מכנסי טרילן וחולצה לשבת וזוג גרביים. זהו בעצם (אצל הבנים!) הלבנים האחרים היו עלינו כל השבוע עם מכנסי החאקי והחולצה לחול. אולי היה גם זוג כזה חלופי בתאי הבגדים, אינני זוכר.

נו, אז מה איש הקרב תודה לאל לגיל 63 עוסק במספרי תאי הבגדים שלו ושל חבריו? אם עודכם זוכרים את שם חיבורי, אתם כבר מבינים שנושא הזהות מככב כאן. במוסד בו אינך בן יחיד וגם לא אחד מכמה בודדים כמו במשפחתך, בניית זהותך סבוכה הרבה יותר. אולי לא זהותך, זהותי! קצת בשוליים של החברה – מוקפים גדר אבן ועליה גדר רשת ומעליה גדר תיל ושערים מברזל, שאסור לצאת מהם ללא רשות.  בתוך אותם שוליים של החברה וקצת החיים, בנינו לנו מיני עולם שכלל גם חוויות מרתקות ומשובבות נפש (למצער – לא הרבה!!!)  גרתי בחדר שניתן לכנותו אולם שבשני צדי מעבר נמצאו 6 מיטות, כך שהיינו 12 בנים בחדר. לכל אחד היתה מיטה משלו ועם הזמן גם ארונית פח עם שני תאים ומגירה שהיתה צבועה יפה לפני שהחלידה. על פרטיות אפשר היה רק לחלום. כל החדר "נהנה" מכך, שכמעט עד הבר-מצווה היה ילד אחד שהרטיב במיטה בלילות, נחשו מי?

ודאי שהיתה ייחודיות בכל אחד מאתנו, כל אחד וקולו ומראהו ואישיותו ובכל זאת מבחינה רגשית, היה חלל גדול שקל היה ללכת בו לאיבוד ולהסתובב רעב, רעב מאד לאהבה.

אז היה מאמץ לבנות שיגרה ולצבור "נכסים" שכל עוד לא סחבו אותם ממך הם היו ממש שלך. כשהיה לך מקום קבוע ליד שולחן קבוע בחדר האוכל, אז היה לך משהו שלך. מה שנשמר כשלך לאורך כל שנות שהותך במוסד ואצלי מדובר על 11 שנים, זה תא הבגדים שנשאו את המספר שנקבע עבורך.

האדם מחפש משמעות, זהות היא אחד מבסיסי המשמעות, כמסתבר.

מסקנה?

כל עוד נאלצים להוציא ילדים לפתרונות חוץ ביתיים, ראוי להשקיע מחשבה בטיפוח עשייה ומעורבות שיתנו משמעות לקיומם וכדי לקדם זאת, לארגן הסדרים שיחזקו את זהותם. בגדים עוטפים זהות נבנית, כדאי שלא הם יהיו המובילים ביוזמה שהצעתי.

14.10.09