דלת משרדי הסגורה נפתחת ונכנס האיש המתנדב. הוא מותיר אחריו דלת פתוחה ומדבר אלי כשמבטו עוקב אחר העוברים ושבים בפרוזדור, מול דלתי הפתוחה. הוא מספר לי את מעללי התנדבותו – אלו שעולל ואלו שהוא בדרכו כעת ממש לבצע. כל עיסוקו או נכון יותר לומר – עיקר עיסוקו כיום הוא: התנדבותו. ידע לו העולם ואני בתוכו, שהוא מתנדב.
לפני איזה שני עשורים הייתי מעורב בהכנסת תלמידי כיתות י' למשפחות של זוגות עיוורים עם ילדים. זה היה במסגרת המחוייבות בכיתה זו. עקבתי אחרי השתלבותם של המתנדבים בתוך המשפחות בביקור אחת לשבוע בהדריכי קבוצתית את התלמידים. אחד הדברים שהדגשתי הדגש היטב היה, המחוייבות למפגשים קבועים תוך הקפדה על יום ושעות הביקורים אצל המשפחות. נתקלתי בדוגמאות מאכזבות של תלמידים שבתואנות שונות דילגו על מפגשים כאשר הילד אליו הגיעו המתין להם עד בוש. היה קשה להשלים את השנה כאשר הרגשתי היתה, שיותר משילדי העיוורים מפיקים מהמיזם, הם משלמים בו.
לא אחת כשעסקתי בהדרכת עובדים (סוציאלים) סביב מתנדבים שהפעילו בקהילה, הדגשתי כי מחוייבותו של המתנדב במסגרת תפקידו אינה נופלת מזו של אדם העובד תמורת שכר. הדגשתי את זכותנו, שהיא גם חובתנו – לדרוש מהמתנדב לעמוד בפרטי החוזה שנערך איתו ולא לגלות סלחנות על הקלת ראש ואותות זילזול ואי התמדה. תמיד חשבתי לנכון ליכלול בחוזה חלופה של תקופת נסיון קצרה, שבמהלכה יוכל המתנדב לחזור בו מהמשימה עליה הוסכם ובכבוד. גם לאחר שתקופת הנסיון הסתימה בהצלחה, הוצעה דרך לשינויים בחוזה ואף להפסקתו במקרה שנוצרו קשיים ומיכשולים שלא נמצאה דרך הולמת להתגבר עליהם. יציאה מהתפקיד לפתע ולא לפי המוסכם נראתה לי צעד חמור, פוגע ובלתי הוגן.
יש שתהו: כיצד עולה בדעתי לבוא בתביעות כה קפדניות כלפי אנשים טובי-לב ואוהבי אדם, שנאותו להקדיש מזמנם ומרצם ולעיתים גם מכספם – למען הזולת? איך זה שאני כל כך נוקשה עם מתנדבים?
מנסיוני אני יודע כי התנדבות היא עיסקה מאד משתלמת לשני הצדדים, כשהיא מוצלחת. לא בדקתי כיצד מוגדרת התנדבות במילון אבל אני מקווה שלא מדובר שם בעשייה של מישהו למען מישהו בלא תמורה! אם מצויין שאין מדובר בתמורה בצורת תשלום שכר – זה הגיוני ונכון. ברור, שאני חותר בדברי לטענה, ששכרו של המתנדב עשוי להיות גדול ורב. למעשה ברור לי שאין סיכוי למתנדב מבלי שיובטח לו גמול גדול והוגן.
אחת הצורות הנעלות ביותר של התנדבות ותרומה למען הזולת היא בצורת המתן בסתר – מתן חומרי או עזרות אחרות. ליכאורה הנותן מסתתר מעיניה הבולשות של החברה ואין שום חשש שנפגוש אותו מתהדר בנוצות או שוכח לסגור אחריו דלתות!
אך רק ליכאורה זו התנדבות שלא על מנת לקבל תמורה (של הערכת החברה, למשL), אולם למעשה מדובר באדם שמפיק תועלת ורווחים עצומים בעיקר אם הוא אכן מסתיר את נתינתו מעיני ומידיעת הזולת. אם הוא עושה זאת כמצווה, לשם שמיים, הוא טורח למלא ולהאדיר את אוצר מצוותיו בעולם הזה ו"הקרן קיימת לו לעולם הבא!" ואם אינו אדם דתי, כמה טוב לטפוח על השכם ולהרגיש כמה הוא משמעותי לזולתו, כמה טוב לב יש בו וכמה הוא בן-אדם במלוא מובן המילה, פשוט איש נפלא!
מתאורי זה לא יהיה נכון לקפוץ למסקנה, שכיוון שהמתנדב מקבל שכר כה ניכר למעשיו, אולי הוא בכלל אגואיסט שדואג לעצמו יותר משאכפת לו מזולתו ואם כך – אולי שפשוט לא יעשה טובות!!!
איש לא יחשוד בי כמובן שלכך אני מוליך את הקורא. אני כן רוצה להדגיש את הרווח העצום שיש למתנדבים ולתורמים עד כי לא עולה בדעתי שאדם נבון יוותר עליו. אני מכיר מעט דברים שעשויים להעניק סיפוק, לחזק דימוי-עצמי, להרגיע מצפון, להעניק תוכן ומשמעות ליומיום, לחזק בטחון-עצמי ועוד ועוד – כפי שעושות ההתנדבות והנדבנות. לא פלא אפוא, שבקרב הנשים ובקרב גימלאים, ישנו אחוז גבוה במיוחד של מתנדבים.
כיוון שציינתי מה רב ערך הנתינה והתרומה למתנדבים עצמם, אני חוזר ומדגיש את דרישתי מהם להתמיד ולדייק ולהצניע לכת. בעיני זו חובה להתנדב וזו גם זכות גדולה ואת הזכות הזו איננו רשאים להעניק בלא לצפות לתמורה נאותה.
03.03.06