התחשבות בזולת

המילה: "התחשבות" כוללת את השורש: "חשב", יש פה עניין של מחשבה וגם – חשיבות. כשאנחנו מדברים על התחשבות, אנו עוסקים א"כ במשהו שיש לו חשיבות ושנוגע לשכל שלנו, למחשבות. אכן, נדרש כאן מאמץ מאתנו:  באופן טבעי אדם אינו נוהג בהתחשבות וכבר נאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו!" נראה כי מה או מי שהכי חשוב לאדם, זה – הוא עצמו! קודם הוא נוטה לדאוג לעצמו ולטובתו. ז"א, שאם ילך אדם לפי נטית-לבו יש חשש ש"איש את רעהו חיים בלעו!" (אבות, ג, ב); כמו שאומרים: "אדם לאדם זאב" (במובן מסויים אמירה זו היא עלבון לזאב, שהרי בעל החיים טורף רק כשהוא רעב ואילו האדם…

משנולדנו ועד שגדלנו, כל הזמן עסקנו בעצמנו,  היינו מה שמכנים: אגוצנטריים מאד – אנחנו במרכז העולם. התנהגות טבעית של ילד היא – לקחת לעצמו, לרצות את החלק הגדול של דבר טוב, הוא אינו יודע להתחלק ולוותר. צרכיו ומה שמתחשק לו זה מה שקובע בשבילו ובקושי רב אנחנו מלמדים אותו להתחלק עם אחרים, להשאיר גם לאח שלו וכו'

איך הוא לומד להתחשב? זה לא פשוט, הדרך ארוכה היא וקשה! הוא לומד ממה שאנחנו מטיפים לו, אומרים לו: "זה לא יפה שאתה לוקח הכול לעצמך! אתה צריך להתחשב גם באחרים!" בעצם אנחנו פונים אל שכלו, לחשיבתו, מנסים להקנות לו כך ערכים חברתיים של התחשבות בזולת.

נוסף להטפת-מוסר והסברים  המכוונים לשכל ולהגיון, יש גם למידה דרך דוגמאות מאחרים: מספרים לו סיפורים שהם כמו משל ולמשל יש נמשל; לומדים ממנו לקח והלקח הוא, שצריך להתחשב באחרים.

דרך נוספת היא: מתן דוגמה אישית! אנחנו משמשים דוגמה לאחרים כשאנחנו נותנים זכות קדימה בתור לאדם זקן, לאישה הרה, לנכה. כך אנחנו מלמדים אותו בחיי היומיום לנהוג בהתחשבות;  כלומר, הוא רואה שלנו בא מאד משהו אבל אנחנו מוותרים למען מישהו אחר מתוך התחשבות בו ובצרכיו.

בתחילה עניין ההתחשבות בנוי על חשיבה ולמידה, אבל עם הזמן, כשאנחנו מתבגרים, זה הופך לעוד ערך באישיותנו, משהו פנימי בתוכנו,  משהו שהפנמנו אותו והוא כאילו טבוע בתוך נשמתנו. אנחנו מדברים כאן על מצפון, משהו שהוצפן בתוך נפשנו (ולמעשה משמש לנו כמו המצפן – לנווט בו את דרכנו בחברה).  אכן, ב"מצפון" נמצא גם ה"צפון", כמו שכוכב הצפון משמש מראה כיוון ודרך לאדם שהולך לאיבוד במרחב פתוח, כך המצפון משמש מורה-דרך בנושאים מסובכים כמו למשל כשמתחשק לנו משהו לעצמנו ולטובתנו, אבל אנחנו מתחשבים בזולת ומתוך כבוד אליו ולצרכיו – אנחנו נותנים לו זכות קדימה  או מתחלקים איתו במה שיש לנו. כך נותנים צדקה, כך סולחים לו כשהוא טועה ופוגע בנו שלא בכוונה או גורם לנו נזק. בעזרת המצפון אנחנו בעצם מרגישים מה טוב ומה רע, מה יפה ומה לא יפה לעשות או לגרום לזולת.

התחשבות בנויה א"כ גם על שכל,  הגיון ומחשבה אך גם על רגש אנושי, אכפתיות ורגישות כלפי האחרים. אדם מרסן את רצונו  ושאיפתו לדאוג רק לעצמו ולקדם את ענייניו, חושב גם על אחרים, מעניק להם ומראה להם שגם הם חשובים בעיניו!

(הרצאה במועדון בתאריך: 16.12.97)