כשטיילתי עם עודד בני בעיר פראג היפה, טיפסנו במעלה תלול לכיוון מצודה, כי לא מצאנו את תחנת הרכבל, שעלה למצודה. יום לוהט והעפלנו במעלה מדרגות ועליות במאמץ רב. בשלב מסוים יצא עודד לתור אחר תחנה של הרכבל והיא אכן נמצאה. התקרבנו לתחנה והנה 4 קרונות מגיעים והדלתות נפתחות. מאחד הקרונות עלתה המולה בעוד האחרים היו שקטים להפליא. מיהרנו לקרון הרועש. מדוע?
הערכנו, שאחינו הישראלים מאיישים אותו ולא טעינו.
יש לנו משיכה טבעית לשווה ולדומה לנו. בפוגשנו אדם שטרם הכרנו ואנו נכנסים לשיחה איתו, משושינו מכוונים לאתר מכרים משותפים, רקע מקצועי דומה, מוצא באזור מוצאנו ומה שחשוב למדי – דעות ועמדות שנח לנו להזדהות איתן. מי שחושב כמונו הוא כמובן נבון ואפילו נחמד!!!
כה עזה משיכתנו לדומה ולזהה עד שנוצר הטאבו על גילוי עריות המגן עלינו מפני מגע עם עצמנו ובשרנו. אלמלא המשיכה הטבעית לקרובים לנו, לא היה צורך בטאבו החזק הזה.
כשמתקרבות הבחירות, יותר ויותר דיונים מתפתחים על "ימין ושמאל" וכמה נבונים נאמני מפלגתנו וכמה עיוורים ולא חכמים הם כל אותם משכילים וחשובים, שלא מבינים כמה דרכם שגויה ונואלת.
ואז מתבקש לבחון את ההטרו-סקסואליות למשל ואת המשיכה המוכרת לנו לזרים, גם אם הם באים מקרב אויבינו. לצד יוצא פרס הלהוט לבת זוג מבני עדתו, יש את כהי העור הנמשכים במיוחד אחרי הבלונדיות וגם להפך. כלומר, מול הנטיה הברורה לשווה ולדומה, אנו מזהים כמיהה לשונה.
איך שלא יהיה, נראה לי כי בהקשר הנדון, הפיזיקה חזקה מהפילוסופיה ונוהה פחות ממנה אחרי הכימיה! טוב אפרט:
נראה לי, שאנו פתוחים יותר ויותר לשונות פיזית הקשורה למראה חיצוני, לארץ מוצא. בתחום זה אנו הרבה יותר גמישים. זה לא אומר שאין העדפות אישיות, אבל, שונות פחות מפריעה ויש שהיא אף רצויה ביותר. כאשר מגיעים לדעות ועמדות, שם אנחנו הרבה פחות ליברלים וככל שאדם קרוב לדעותינו, כך הוא יותר מקובל עלינו ולהפך. אנחנו מסוגלים להצהיר ב"גודל נפש", שזכותו של כל אדם לחשוב ולהאמין ולתמוך במה שנראה לו בגבולות החוק והמוסר, אבל הרגשתנו כלפיו פחות נוחה ככל שדעותיו והשקפותיו רחוקות משלנו.
אני יודע, שיש משום הכללה גסה בהצגת הדברים כך, אולם, אני טוען למגמה חזקה ולא לדברים מוחלטים.
נראה לי, שאדם בוגר ומגובש, אמור להיות מסוגל לקבל יותר שונות השקפתית בזולתו ולרחוש יותר כבוד למי שחושב אחרת ממנו ואפילו ממש מנוגד לו מאד. ברור, שלמשל בתחום הפוליטי, לא ניתנה כל החוכמה לאחד הצדדים בעוד האחר חסר אותה כליל. גם כשמדובר על גישות שונות של אנשי מקצוע, יש לכל אחד את ה"אני מאמין" שלו ורכיבים בגישה, שמדברים יותר ללבו ולשכלו ונסיונו ורק כבוד לשונות זולתו עשויה להוסיף ולהרחיב ולקדם את עולמנו. שהרי, אילו כולנו חשבנו אותו הדבר ואהבנו את אותם הדברים, מה היה מביא לשינוי ולהתפתחות?
בצעירותי, כששמעתי טיעונים של צד בויכוח, אם הטוען היה נעים לי ומרשים, קל היה לי להזדהות איתו ולראות כמה הוא צודק בטיעוניו. כאשר שמעתי את יריבו מציג את עמדותיו, אם גם הוא היה מרשים, שוב כבש די בקלות את לבי וכך מצאתי עצמי נקרע בין עמדות סותרות כשבעצם לא היתה לי דעה משלי. ברבות השנים גיבשתי לי עמדות ודבקתי בעקרונות שעזרו לי לעשות סדר בעולמי ובמקומי בין הכוחות הפועלים עליו. כעת אני הרבה יותר ברור לעצמי בעמדותיי וצריך רק מעט כדי ששוב לא אדע מה נכון ומה נכון יותר. כך, אני בעד החזרת כל השטחים שכבשנו בששת-הימים תמורת שלום אמת. אבל, אני לא מאמין שיתכן כאן שלום אמת כי המיעוט השולט באויבינו הרי לא יאפשר לרוב להגיע איתנו לשלום ואז אם נחזיר את השטחים הם יהפכו מייד לבסיס תקיפה הישר בבטן הרכה של ארצנו. אז כן להחזיר ולא להחזיר. להחזיר את רמת הגולן תמורת שלום עם סוריה, כזה קר, כמו עם מצריים. אבל, מחר יחזור בו השליט שלהם או תהיה שם שוב הפיכה ויחזרו בהם מהשלום הזה ואז מה? צבא סורי ברמת הגולן ממש מעל ישובינו? נצטרך לחזור ולכבוש את הרמה? באמת!!!
אני יודע, שהבאתי דוגמאות פשטניות ובצורה לא מפותחת, אבל לפחות אין אף אחד בארץ הזו (בחולם, לא בשורוק!), שאינו יודע על מה אני מדבר.
אז, נשלם את המחיר של הדמוקרטיה, כי אנחנו מאד אוהבים להנות מפרותיה ונקבל בגבורה את העובדה הכל כך מציאותית, שיש מי שחושבים ממש הפוך מאיתנו והם בכל זאת לא טיפשים, לא רעים ולא בהכרח פחות צודקים מאיתנו, גם אם לנו נדמה – שכן!
28.07.08