המשפחה

 המשפחה היא מוסד חברתי, שמוכר בכל החברות. הטענה היא, שזו המסגרת הטובה ביותר להבטחת המשכיות החברה. אנחנו מכירים נסיונות שונים ליטול חלק מתפקידיה של המשפחה ולרכזם בידים אחרות. כך למשל, בקיבוצים נהגו לגדל ילדים בבתי תינוקות ובבתי ילדים ורק אחר הצהריים היו מפגשים משפחתיים של הילדים והוריהם. אך, בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים בקיבוצים וברובם, הילדים חזרו להתגורר עם הוריהם.

בעצם נוכל לדבר על מבנים שונים של משפחות וכן על תפקידיה המגוונים של המשפחה.

ראוי לצין, שאנחנו פוגשים תא-משפחתי לא רק אצל בני האדם; קיימת זוגיות קבועה גם אצל זאבים, נשרים ועוד ועוד וגם בקרב בעלי החיים קיימים מבנים שונים של משפחות.

המשפחה הנפוצה ביותר שמוכרת לנו היא המשפחה הגרעינית; זהו גרעין שמורכב מאשה אחת וגבר אחד, שמולידים צאצאים משותפים, ששייכים רק לשניהם. מה שבונה את התא הזה הוא טקס נישואים, שמקיימים האשה והגבר, שזו הכרזה חברתית פומבית על-כך שהם הופכים לזוג במגמה לבנות משפחה, כלומר, להוליד צאצאים משותפים.

נוצרת יחידה חברתית, שיש לה מעמד חוקי משלה; לבני הזוג מחוייבות זה כלפי זה ולשניהם כלפי השלטונות ושאר החברה. ליחידה הזו יש גם משמעות כלכלית  וכמובן – גם רגשית. מדובר במעבר של אחד מהם לפחות להתגורר מחוץ לבית הוריו.

ההתקשרות בטקס הנישואים קושרת למעשה לא רק את שני בני הזוג, אלא גם את משפחות המוצא שלהם. נוצרת רשת די סבוכה כי לכל אחד יש את הוריו,  כלומר, משפחת המוצא שלו; דודים, דודות וילדיהם, סבתות וסבים – מה שנקרא: המשפחה המורחבת. נוצר אם-כן קשר משפחתי בין שתי משפחות מורחבות.

המבנה הקלסי של משפחה כיום, איננו היחיד שקיים גם בימינו ברחבי העולם ובודאי שבעבר הכרנו מבנים אחרים. כבר במקורותינו מדווח על למך, שהיו לו שתי נשים (עדה וצילה). לאברהם אבינו היתה אשה שרה שילדה לו את יצחק וכן שפחה הגר שילדה את ישמעאל. גם ליעקב אבינו היו שתי נשים ושתי שפחות שילדו את בניו ובנותיו. לדוד המלך היו 18 נשים ובשלמה המלך "מקנא" כל גבר נורמלי!

ריבוי של בני-זוג ממין אחד לבן-זוג ממין שני נקרא: פוליגמיה. זו מחולקת לשניים: פוליגניה – יותר מאשה אחת לגבר ופוליאנדריה – יותר מגבר אחד לאשה. הפוליאנדריה נדירה מאד אבל הפוליגניה נפוצה גם בימינו, למשל, בחברה הערבית.

בישראל קיים איסור בחוק לשאת יותר מאשה אחת. ביהדות מוכר לנו חרם דרבנו גרשום. אגב, אין זה החרם היחיד שהטיל. כלומר, הוא אסר באיסור חמור יותר מדבר אחד, כך למשל אסר לקרוא מכתב שאינו מיועד לנו. נחזור לענייננו, הוא אסר על גבר לשאת יותר מאשה אחת, כל עוד אשתו בחיים ונשואה לו. כידוע לכולנו, ביהדות מותר לגרש אשה ולשאת אשה אחרת.  מעניין לציין, שאצל הנוצרים הקתולים אין כלל גרושים והנישואים הם עד שהמוות מפריד בין בני הזוג.

אחינו יוצאי תימן לא קיבלו עליהם את חרם דרבנו גרשום ונהגו לשאת יותר מאשה אחת. אך, אלו שעלו ארצה כפופים לחוק המדינה.

במקרים נדירים ביותר מאשרים לגבר לשאת אשה שניה למשל, כאשר אשתו לא ילדה לו ילד והיא מאושפזת כחולת-נפש כרונית.

אגב, מבחינת ההלכה, אם האשה עקרה ובמשך עשר שנים לא ילדה צאצא, זו עילה לגרושין.

ראוי להדגיש כי מבנה משפחה נפוץ יותר ויותר הוא של המשפחה החד-הורית. רוב המשפחות האלה הן תוצאת גירושין וטוענים שכיום בישראל אחד מכל שלושה זוגות שנישאים, נפרדים בגירושים.

יש שהילדים נשארים במשמורת האם ויש שהם נשארים במשמורת האב. ישנה גם משמורת משותפת.

יש גם משפחות חד-הוריות כתוצאה מפירוד ללא גרושין. יש חד הוריות עקב התאלמנות של אחד מבני הזוג ויש גם אימהות רווקות, שיולדות ילדים ומגדלות אותם מחוץ למסגרת נישואים.

עד כאן דיברנו על מבנים שונים של משפחה; נבדוק קצת את הפונקציות – התפקידים שממלא התא המשפחתי.

ברור שהתפקיד הראשון והחשוב ביותר הוא: המשכיות המין, כלומר, העמדת צאצאים. מולידים צאצא ומגדלים אותו עד להצבתו כבוגר בחברה. בחברה המודרנית התארכה הילדות והגיל הממוצע לסיומה נע בין 18 ל – 21 שנה.

לפני מאות שנים לא רבות יכול היה ילד  לעבוד לצד אביו מגיל מוקדם מאד וללמוד ממנו מקצוע.  ביהדות נחשב גיל 13 לבן וגיל 12 לבת למעבר לבגרות. סיום הילדות והכניסה לבגרות מלווה בטקס מיוחד. בן 13 מצטרף למניין כבוגר לכל דבר.

עם השנים הפך העולם מורכב ומסובך וכך גם רכישת המקצוע והיכולת של צעיר וצעירה לעמוד ברשות עצמם.

בחברה החרדית מחתנים מאד מוקדם יחסית את הבנות והבנים ולכן, שתי משפחות המוצא מבטיחות למעשה לבני-הזוג את כל הבסיס הכלכלי להתחיל את חייהם המשותפים. החברה מבטיחה את עתידם על-ידי ההסדר לפיו "תורתם אומנותם". המדינה מפרנסת את המשפחה כיוון שמלאכת הגבר היא לימוד תורה ושימור הנכסים הרוחניים של העם.

עד גיל 18 מכנים ילדים ונערים: קטינים, כלומר, הם עדיין לא בגדר בגירים. לקטין יש מעמד מיוחד בחוק מבחינת אחריותו והאפשרות להענישו וחייב להיות מבוגר אחראי עליו – בדרך-כלל  הוריו.

המשפחה מספקת תנאי קיום והתפתחות בסיסיים: הגנה, הזנה, חום, קורת-גג. היא זו שממלאת את תפקיד הסוציליזציה – החיברות – כלומר, הפיכת "פרא האדם" ליצור חברתי "נסבל" זהו תהליך החינוך הבסיסי והחשוב ביותר ויש לו השפעה מכרעת על כל התפתחות אישיותו של המבוגר לעתיד.

חלק מתהליך החיברות לקחה החברה על עצמה והיא הקימה לשם כך את מערכת החינוך  המפוארת. מערכת זו מספקת ידע רב בתחומים שונים, אך מצפים ממנה לעסוק גם בחינוך; להקנות ערכים, שחשובים לחברה, כגון: התחשבות באחר, עזרה לזולת, לדעת לוותר ולהתפשר, לפנות בנימוס, לא לנהוג באלימות וכו' וכו'.

בכל-זאת אנו מדגישים את חשיבות הבית, המשפחה, שם נמצא הבסיס ושם סופג התינוק את המזון החינוכי, שמותיר את רישומו החזק ביותר על אישיותו של הילד.

בישראל המשפחה נבנית בעיקר בטקס דתי. לרוב רב הוא זה שמשיא בני-זוג ורק ברבנות ניתן להתגרש; אך גם נישואים אזרחיים תופסים מבחינת ההלכה וזאת כדי למנוע ספק של ממזרות, כלומר, אם הנישואים תופסים האישה היא אשת איש ואם יפרדו ותלד לאחר – הילוד יחשב לממזר. לכן, גם כאשר הנישואים בספק, פירוקם מחוייב ע"י גרושין כאילו היו נישואים מלאים כחוק.

ברגע שלבני-זוג נולד ילד, נוצר בעצם קשר דם בין משפחותיהם כי הצאצא משותף בגנים שלו לשתי המשפחות ובאמת, אנחנו מרגישים כמה הולדת ילד משפיעה על זוג הוריו ועל הורי שני בני-הזוג. זאת אנו מכנים: אוירה משפחתית.

כוחה של המשפחה כה גדול עד כי לקשר קרוב בין אנשים מתייחסים כאל "מרגישים כמו משפחה!"

(הרצאה במועדון החברתי של העיוורים בהרצליה בתאריך: 11.05.99).