"כל על פני ארץ הוא בן חלוף" אומר המשורר. הפסיכולוג לני רביץ קורא לנו לא לשכוח זאת לרגע. לדעתו, טוב לו לאדם לזכור כי כל רגע בחייו עלול להיות האחרון על פני האדמה ולכן, עליו למצות אותו כעת.
אותו סוף קיום אישי אורב לכולנו באיזשהו מקום, לרוב – בלתי ידוע ועצם השימוש שלי במילה "אורב" כבר מעיד על יחסי השלילי לאויב הנורא הזה.
אני מרבה להצהיר, שאל לנו לדאוג יותר מדי מצרותינו, מובטח לנו שיום אחד הן תעלמנה ולכן מוטב שלא ניתן להן לשבש יותר מדי או להעיב על אושרנו.
מרבים להציג את העמדה המוכרת בחשיבה חיובית, לפיה, יש לראות בכל בעיה – הזדמנות. נקודת מבטנו היא הקובעת את משמעותם של המצבים שפוקדים אותנו.
אחד מעולמות התוכן בהם מומחש תדיר הרעיון הזה הוא: הגיל. רבים בתוכנו מבכים את התבגרותם והזדקנותם ואני מוצא עצמי די חריג בהצהירי, שאני מאושר להזדקן. החרדים מפני ההזדקנות, מביעים ודאי לצד פחד המוות האורב גם את החשש לאיבוד תפקודים. רובם המכריע מסכימים, שהחלופה של לא לזכות להזדקן – גרועה הרבה יותר. במהלך חיינו עזבו אותנו צעירות וצעירים שלדאבון הלב לא זכו להזדקן ונותרו צעירים לנצח. כולנו חווינו אובדנים נוראים כאלה. יש שנהרגו במלחמות, יש בתאונות, יש שנפטרו ממחלות. עוצמת הכאב על אובדנם זהה לעוצמת אושרנו על קיומנו.
כשחיים בצלו המאיים של המוות הצפוי, שוכנת עננה בשמי חיינו והיא מצמצמת את האופק הבהיר שנשקף אלינו.
מודעות לקיומו של המוות, עשויה לשרת אותנו בכיוון עליו מצביע לני רביץ. חרדת מוות, פועלת ממש הפוך ומרוקנת את טעם החיים.
כיצד להגיע להפחתת החרדות והדאגות, כבר למדנו. מציעים טכניקות שונות לשיפור השליטה על המחשבות ולהסבתן משליליות לחיוביות. יש מי שיותר קשה לו לעשות זאת ויש מי שפחות, כשם שיש מי שקשה לו יותר להיגמל מהרגלים רעים ומזיקים ויש מי שקל לו יותר.
האמצעי היעיל ביותר שאני מכיר לסייע בחיזוק חשיבה חיובית הוא: נתינה. עשיה למען הזולת תמיד מתגמלת ומחזקת ומשככת מחשבות שליליות וחרדות.
בסופו של דבר, חזקה עלינו אמירתו של מי שהיום אנו מציינים את יום הולדתו, בנימין זאב הרצל, שהכל עניין של רצון. מי שלא רוצה, לא צריך!!!
03.07.10