הרצאה במועדון בתאריך: 21.01.97
אנו מדברים על שלושה מימדים בטבע: אורך, רוחב וגובה. זמן הוא מימד נוסף. ישנן דרכים רבות למדידת הזמן: עבר, הווה, עתיד. ישנן יחידות זמן מוכרות ומוסכמות כגון שנה. משך הזמן שלוקח לכדור-הארץ להשלים הקפה אחת סביב השמש – 365 ימים ולילות. כדור-הארץ מסתובב גם סביב עצמו ומשלים סיבוב שלם תוך יממה – 24 שעות. אחת לעשרים ותשע וחצי יממות מתחדשת הופעת הירח בשמינו ואז מתחיל חודש. שנת ירח נמשכת רק 354 יממות, 11 יממות פחות משנת שמש. לכן, כל שנתים-שלוש אנו מוסיפים חודש (אדר-ב) כדי להפגיש את שנות השמש והירח. מפגש מדוייק מתרחש אחת ל-19 שנים, לאחר ששבע שנים עוברו במהלך המחזור הזה. (חז"ל קבעו סימן לפיו יודעים מתי השנה מעוברת בתוך מחזור 19 השנים. הסימן הוא: גו"ח-אדזט – כלומר השנים השלישית, הששית, השמינית, ה-11, ה-14, ה-17 וה-19 הן מעוברות).
את היממה חילקנו ל-24 שעות; כל שעה ל-60 דקות וכל דקה ל-60 שניות. חז"ל חילקו כל שעה ל-1080 חלקים, כלומר לשלישים של שניה, דיוק מדהים!אנו מתיחסים לזמן כאל משהו אינסופי, כמו – מרחק. אם הזמן החל בעת שנברא העולם לפי מניין היהדות, תמיד נשאלת השאלה: ומה היה שעה לפני רגע זה? דומה לשאלה: מה יש בקצה היקום או איפה הקצה שלו?
הקיום שלנו נתפס על-ידנו רק בזמן אחד – בהווה; אנו חיים רק כעת, מה שהיה נשאר רק בזכרון ומה שיהיה לא בטוח ולא ברור כלל. מה שממלא אצלנו את התפקיד של מודד הזמן הוא למעשה – זכרוננו!
היהדות מייחסת לקב"ה את ההכללה של הזמנים והשם המפורש בנוי בעצם מזמני העבר, ההווה והעתיד (כמו שנכתב ב"אדון עולם": "והוא היה והוא הווה והוא יהיה בתפארה").
קהלת קובע כי: "מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש"; המשמעות היא בעצם, שלא קיים יש-מאיין; כל המצאותינו ועשייתנו הן תגליות שלנו של כוחות ודברים שקיימים בעולם. זה שמוחנו מגלה סודות ונפלאות אלו שבטבע, זה לא אומר שהם לא היו קיימים מאז ומתמיד.
ככל שמתפתח שכלו של ילד, תפיסת הזמן שלו מתרחבת. מנסיון חייו המצטבר הוא לומד את המושגים: היום, אתמול, מחר; עוד שעה, עוד כמה דקות! רגע הוא זמן לא ממושך אבל בלתי מוגדר, בשונה מדקה או שעה.
יחס הצעירים לזמן שונה מזה של המבוגרים או הזקנים. הצעירים מבינים שפעם גם הם יהיו זקנים, אבל הם לא מרגישים זאת. הם חיים בהרגשה שעתותיהם בידם! ככל שחולפות השנים גוברת מודעותם לכך, שאם יתמזל מזלם אזי זמנם הקצוב לא יהיה קצר ומועט. מתחזקת הבנת העובדה, שכל רגע שחולף שוב לא ישוב לעולם!
למזלנו, אנו מזדקנים לאט לאט, בהדרגה. הכושר הגופני והשכלי יורדים עם הזמן וזה גם ממחיש לנו את הזמן שאנו עוברים בו. כשמתרחשים בנו שינויים מהירים כמו בגיל-ההתבגרות, במעבר מילדות לבגרות, זה מבלבל אותנו וקשה מאד.
על אנשים שעברו אסון נורא אומרים לפעמים ש"קפצה עליהם הזיקנה", פתאום הלבין שיערם! המאורע לימד אותם בבת-אחת לקח כה קשה על תהפוכות הגורל, שבנסיבות רגילות עוברות שנים רבות עד שלומדים זאת.
תפיסת הזמן של האדם היא גם אוביקטיבית וגם סוביקטיבית. השעון הביולוגי שמעיר אותנו בשעה קבועה או שמאפשר לנו להתעורר כשזה דרוש לנו, קשור לתפיסת זמן אוביקטיבית.
כשמשעמם לנו אז אותו זמן שרץ ובורח לנו כשאנו עסוקים ונהנים ממשהו – אותו זמן מתחיל "לזחול" ובקושי זז!
איינשטיין, היהודי הגאון, דיבר על יחסיות הזמן: מהירות היא מרחק מסוים בזמן מסוים, למשל, 60 קילומטר בשעה. מהירות האור היא 360000 קילומטר בשניה. איינשטיין טען, שאם נעבור את מהירות האור, נמצא את עצמנו חוזרים בזמן לאחור! אחת הטענות נגד תאוריה זו היא, שאם אמהר כל-כך עד שאגיע לזמן בו חיו סבי וסבתי, אם אהרוג את סבתי לפני שילדה את אמי או את אבי, איך יתכן שאני קיים? זהו תרגיל אינטלקטואלי, מחשבתי, שמנסה להוכיח בעזרת הגיון, שאי-אפשר לסובב לאחור את גלגל הזמן.
לפי תפיסת היהדות העולם קיים רק 5757 שנים (נכון למועד ההרצאה). אולם, לפי הנאמר בספר בראשית, הארץ היתה תוהו ובוהו וזאת עוד טרם אמר אלוהים: "יהי אור" ולפני שנבראו השמש, הירח וכדור-הארץ. לכן, העולם הזה, כפי שהוא מוכר לנו, הוא שנברא לפני כמה אלפי שנים, אך, אין לנו תשובה לשאלה העוסקת במקורו של הזמן.
העולם הנוצרי בחר להתחיל את הספירה בהולדת ישו וכל מועד הקודם לכך מכונה: לפני הספירה.
החברה הקפיטליסטית האמריקאית יצרה את האימרה: "זמן הוא כסף!" כך הם נותנים ערך גבוה לעבודה ולניצול הזמן.
אנחנו משתמשים הרבה בביטויים כמו: "חבל על הזמן", "אסור לבזבז זמן", "אין לי זמן" ו"הזמן יקר!"
כיוון שאיש לא יעצור את הזמן והוא הולך ואוזל לנו, חשוב שניתן דעתנו על מה שאנו עושים בו, איך אנו מנצלים מתנה נפלאה זו שניתנה לנו. זו גם דרך למדוד חיים כי בשבילנו זמן זה בעצם מדד לקיום האישי שלנו וכן לקיום הלאומי והעולמי, שאנו בכלל מכירים. אולי מושג הזמן מורכב ומסובך באמת, אבל כל אחד מאיתנו חווה את מרוצתו וזה ממחיש לנו חזק את קיומנו.