הבת הסרבנית

הבת הסרבנית

"תפרתי לבתי תחפושת לפורים. חיכיתי בהתרגשות לחג השמח הזה וכשהגיע, בתי פשוט סרבה בתוקף להתחפש. התחננתי אליה, לפחות להיות אריה לכמה דקות כדי שאוכל לצלם ולשלוח לסבתא וסבא תמונה, אבל, היא בשלה ונותרתי עם תחפושת לא משומשת ועוגמת נפש". כך סיפרה לי חברה.

המחשבה הראשונה שחלפה במוחי היתה: "את רוצה תחפושת של אריה? הכיני לבתך, היא לא רוצה בה? תפרי לעצמך!" אחר-כך נזכרתי בחיבורי: "אימא רעה" בו, כדרכי, נתתי ביטוי לפן החיובי בהאשמתו של הילד את אמו.

עניין התסכול סביב התחפושת ממחיש כבר בשלב המוקדם הזה בחיי הקטין את עקרון ההפרדה שממשיך ללוות הורה וילדו אל תוך העתיד. כל עוד מדובר בקטין, קיימת אחריות ההורה למכלול צרכיו ובתוכם – הבטחת השתתפותו של הילד בחיי החברה והתרבות. נראה בעין לא יפה ילד שעובר את חג הפורים כשחבריו מחופשים  ולו אין שום תחפושת והרי זה לא עניין של עלויות בהכרח. זו חובת ההורה לדאוג לשילובו של ילדו בסביבתו החברתית ואך טבעי, שישתדל בכל מאודו לנצל כישורים ואמצעים כדי שהשילוב הזה יהיה מוצלח ביותר. העניין הוא, שלילד יש חשקים משלו שיושבים על רצונו שלו ויש שפשוט "לא בא לו" ואז…

אנחנו מגיעים לאותה התנהגות שכל כך מקשה על הורה – עקשנות. אנחנו מבינים, שהילד בודק גבולות, מפתח את האינדיבידואציה שלו, בודק את כוחותיו ונכון, זה מקשה על סביבתו. כל עוד אין דוחים אותו, זה ממש לא אכפת לו, שיקשה!

עוגמת הנפש של ההורה במקרה שתיארתי היא בעצם אכזבה; כגודל הציפיות שלוו בעבודה ובהשקעה, כן גודל התסכול.

נותר להכניס את ההרגשה הזו למדור: "צער גידול בנים" ולהבין, שזה עוד אחד מהמחירים שמשלם הורה תמורת אושרו הגדול.

אז אם אנחנו מבינים, שמדובר בהתנהגות טבעית ונורמלית של ילד, כדאי לנצל את החוויה המתסכלת הזו כדי להתכונן טוב יותר להמשך הסוציאליזציה עם הילד. קל לקפוץ להאשמת ההורה ולטעון, שבנה צפיות יתר בלי להתחשב ברצונו של הילד וכך הוא רק משלם על טעותו. ברור שזה לא לעניין. ההורה פעל מתוך אחריותו ואהבתו ויתכן אפילו, שבמהלך ההכנות הילד שיתף פעולה במדידות ואף נלהב מהתקדמות היצירה, אבל, ברגע האמת חזר בו וסירב לעטות את התחפושת. כאן נוכל להיעזר בגדול וחכם מאתנו שכבר מזמן קבע: "חנוך לנער על פי דרכו!"  – (משלי כ"ב, ו) – להיות הורה פירושו גם להכיל משאלות לב שיתכן שלא יתגשמו.  כי משאלות לבנו הן שלנו ואילו דרכו נובעת ממשאלות לבו שלו. ודאי, שבהמשך הדרך, יהיו להורה עוד תוכניות רבות לטובת ילדו, מה כדאי לעשות וממה כדאי להימנע. ככל שגדל הילד ואיתו – יכולותיו, כן יהיה על ההורה להרחיב את המרחב הפנוי סביבו כדי לאפשר למוטת כנפיו הצומחות להיפרש בחופשיות. עמידה בתסכול המוקדם הזה עשויה לתרום להבנתו של ההורה את התהליך הנפלא הזה בו ממש מחיקו יוצא לו הגוזל והופך לנשר מגביה עוף.

02.04.16