הבדלים אינדיבידואליים בין אנשים

קולותיהם של בני-אדם, פרצופיהם ואישיותם – שונים זה מזה. גם תאומים-זהים, בסופו של דבר, שונים זה מזה. לכולנו יותר קל לקבל ולהבין מי שדומה לנו, שמדבר בשפתנו, שמתלבש כמונו, שמסכים עם השקפותינו (הדתיות, הפוליטיות). יותר קשה להבין ולקבל מי ששונה מאתנו בכגון אלו.

ברור לנו שיש הבדלים בין בני האדם. זו תוצאה של תורשה ושל השפעת הסביבה (משפחה, שכנים, בי"ס, שכונה; אקלים, צפיפות אוכלוסים ועוד ועוד). גם תורשה, כאמור, קובעת שוני בין אנשים: יש מי שנולד יותר זריז וקל תנועה, יש מי שאיטי יותר וכבד-תנועה; יש המתרגש ביתר קלות ויש מי שיותר רגוע ואדיש – הבדלי מזג (טמפרמנט).

השוני התורשתי והסביבתי, יוצר אנשים שונים זה מזה. לפני שנבדוק אם אנחנו מסכימים או שאיננו מסכימים עם מישהו, קודם כל עלינו להבין אותו, להקשיב לו בכובד-ראש ובכבוד כשהוא מביע דעותיו ועמדותיו, להבין למה בדיוק הוא מתכוון ומדוע אלו דעותיו ואז נשווה זאת למה שאנחנו חושבים, או מרגישים או מאמינים.

עלינו לזכור תמיד, שזכותו של כל אדם לחשוב באורח חופשי, להרגיש אחרת ממה שאנחנו מרגישים, להאמין במה שהוא מסוגל או רוצה להאמין בו.

מעניין, שכאשר אנו פוגשים במישהו שאינו מסכים איתנו, שחושב אחרת מאיתנו, לא רק שזה לא נראה לנו טבעי או אף משמח אותנו, אלא, זה אפילו מעורר בנו לא פעם כעס! אנחנו מתרגזים שיש לו דעות או עמדות שונות מאלו שלנו (זה ניכר מאד בתחום הפוליטי). הבסיס להרגשתנו זו היא תפיסה, שבחיים הדברים הם מאד מצומצמים, ז"א, שיש דרך אחת נכונה,  טובה וצודקת וכל יתר הדרכים הן פסולות, שליליות ובלתי צודקות בעליל!

בן-אדם בוגר ובשל לומד להכיר כי העולם כלל איננו פשוט, הדברים מורכבים וכמעט בכל תחום ונושא יש פנים לכאן ולכאן: אם עושים דבר מסויים יש דברים שמרויחים מזה ויש מה שמפסידים,  כך המצב גם אם אין עושים את הדבר. ברוב הדברים והמצבים בחיים צריך לחפש דרך-ביניים, איזו פשרה, מה שהרמב"ם מכנה "שביל הזהב".

בחיים אי-אפשר להשיג כל מה שרוצים, כולנו נאלצים לעשות ויתורים. אחת הסיבות לכך היא, שאנחנו לא בנים יחידים בעולם; ישנם האחרים עם דעות ורצונות משלהם והמציאות מחייבת את כולם להתאים את עצמם כדי שכולנו נוכל להתקיים על-פני כדור-הארץ.

קל מאד להדגים זאת מהתחום הפוליטי. כמובן שלא נכנס כאן לויכוחים על דעות פוליטיות אך חשוב לציין, שמי שמחזיק בדעות מסוימות ואין לו שום ספקות, סימן שהוא עוצם עיניו בחוזקה מלראות את הדברים המורכבים והמסובכים ובעצם הוא פשוט עיוור! נראה כי הביטוי: "החכם – עיניו בראשו!" אין משמעו כמובן, שרק מי שרואה הוא חכם, אלא, שמי שבוחן את הדברים לעומקם ומבחין במורכבותם – הוא הוא החכם.

כשמדברים על קבלת האדם האחר, הכוונה היא, ללמוד לקבל אותו כמו שהוא. כל אחד יכול להצביע על המון דברים שרצוי לשנות ולשפר אצל האחר. אבל מה לעשות,  שזה לא עובד? חז"ל טבעו את האימרה: "קשוט עצמך תחילה!" תקן תחילה את עצמך! עלינו לדרוש מעצמנו, לפני שתהיה לנו זכות, אם בכלל, לרצות לשנות את האחר. האמת היא, שהדרך הטובה ביותר להשיג שינוי שרצוי לנו  אצל אחר היא – להתנהג בצורה שתשמש לו דוגמה (מודל). למשל, לצעוק על מישהו: "דבר בשקט! אל תצעק!" זה אבסורד. אם אני עצמי צועק, איך אוכל לשכנע את האחר שדבר זה אינו ראוי? אבל אם אני עונה בשקט גם כאשר הוא ממשיך לצעוק,  ישנו סיכוי שיעבור להשיב לי "בשפתי".

נוכל לסכם את הנושא בקביעה, שלהיות בוגר פירושו גם לקבל את האחר עם השוני שבו ובכבוד!

(הרצאה במועדון החברתי בתאריך: 25.02.97)