גניבת הסלולרי

חשבתי לקרוא לתאור המקרה משהו כמו: "חסן והסלולרי", אבל ברור ששמו אינו חסן וגם לא נח לי לתאר מעשה כה שפל תוך הדגשת עושהו כערבי. אבל, אין גם מקום שאסתיר כי הבחור שגובהו כ-175 ס"ם, שערו שחור עם פסי בלונד, לבושו ג'ינס וחולצה צבעונית – הוא ממש מבני דודנו!

שעת ערב, משהו כמו שמונה ואני שוכב במיטתי בכניסה לחדר 5 במחלקה הפנימית-ב בבית-חולים מאיר. בחדר אין איש נוסף, 3 מיטות ריקות. נכנס בחור צעיר ומברכני בערב טוב ושואל איך אני מרגיש. השבתי טוב ו"כל הכבוד שנתתם לי מקום כזה נח סמוך לשרותים ולמקלחת, שאני יכול להסתדר לבדי". חשבתי שהוא מעובדי בית החולים. התישב על כיסא למרגלות מיטתי ואמר, שעבר ניתוח אפנדציט לפני 3 ימים ורק עכשיו ירד מהמיטה לסיבוב. למעשה, כבר אתמול ירד ואיך שדרך על הרגל – נפל, מה זה כאבים!

עודדתי אותו והבעתי שמחתי על כך שהמעי הוצא בטרם חלילה התפוצץ וכי תוך כמה ימים ישכח מהכל.שאלתי מהיכן הוא בארץ והשיב: "מחדרה"; אמרתי לו: "אתה לא מחדרה, מאיזה כפר אתה?" תפס שזיהיתי כי הוא ערבי ואמר: "מבקעא". "ומה שימך?" שאלתי, השיב: "חסן" (איזה חסן, איזה בטיח!)

המשכתי להתעניין במעשיו, במה עוסק והיכן ואמר, שמנקה דגים בפתח-תקוה; המעביד כבר הכניס ממלא מקום אבל הוא לא מרוצה ממנו ובקרוב יחזור לעבוד אצלו. הגענו לשוחח על חברתו שלומדת בתיכון לקראת סיום בטייבה והוא מאד אוהב אותה!!!

נשמע צילצול סלולרי שלי והושטתי ידי לשידה עליה היו מונחים שני הסלולרים שלי ולקחתי את זה שצילצל. סיימתי את השיחה כשהוא יושב ומקשיב ואז הביע התפעלותו מכך שידעתי איזה מכשיר צילצל.

לחדר נכנס מאושפז שהתידדנו זה מקרוב. הוא שמע אותי קורא בשמו של חסן וחשב שמדובר באורח שלי ולכן לא נעור חשדו כלל. (אוי לו אם היה בא כאורח כי אני ממש אסיר תודה לכל חברי וביניהם יקרים ואהובים מאד, שכיבדו את בקשתי שלא לבוא לבקרני. לי ביקורים מאד מאד מפריעים! בקושי ניתן לישון 2-3 שעות ביממה בבית החולים ואז לך תארח חברי, תרגיע אותם שאינך הולך ממש למות; כלומר – אתה הולך בהחלט אבל ההליכה לטעמך איטית ויקח עוד איזה שנים טובות לפני שתגיע!!! טוב נחזור לחסן)

חברי לחדר לקח מגבת וכלי רחצה ויצא להתקלח. חסן ניגש לשידה והביע התפעלות מהטרנזיסטור שלי שהיה מונח עליה. הושיט ידו והדליקו (גנב מקצוען ונבון לא נוגע בכלום!) התפעל מכך שיש גם ערבית וגילגל את כפתור התחנות להנאתו. אמרתי שיש כל שפה שירצה כי בשביל 40 שקל אפשר לקבל הכל!

נראה כי בשלב זה שילשל את הסלולרי שרכשתי לפני כחודשיים לכיסו ושאל היכן השרותים. הצבעתי לכיוון ויצא. יותר לא ראיתיו!

כעבור כחצי שעה הושטתי ידי לסלולרים והנה רק אחד מונח שם. חשבתי שהשני נפל או שהנחתי אותו במקום אחר והחלטתי להתקשר אליו. שלושה צילצולים והפך לתפוס; נסיון נוסף עם תוצאה דומה.

בעזרת עודד השגנו מסלקום את 5 מספרי הטלפון אליהם התקשרו מהמכשיר שלי אחרי השעה 8. למזלי לא היו שיחות לחו"ל. בקיצור—-

קב"ט בית החולים גילה עניין אבל אין בידו לעשות מאומה. להגיש תלונה במשטרה כמובן שלא מעניין לי.

היתה זו הפעם השניה בחיי כעיוור הנמשכים 52 שנים – בה ניצל אדם את מיגבלתי ורימני. בפעם הראשונה היה זה ירקן הרצלייני שלפני איזה 20 שנה החזיר לי עודף משטר קטן כשנתתי בידו שטר גדול. העמדתי אותו על טעותו והוא (ביודעם בלי ספק!) טען שנתתי לו את השטר הקטן. כמובן שיותר לא ראה אותי בחנותו.

כדאי להפיץ את סיפור המעשה כדי שאנשים יהיו מודעים לסכנת הגניבות, שמתברר כי היא מכה ממש בבתי-חולים ובמוסדות ציבור בכלל.

27.12.04