הרצאה במועדון העיוורים בתאריך 21.5.2002
בבסיס הקשר הזוגי נמצאות סימפטיה, משיכה מינית, התאהבות. לכל אחד ישנה תמונה אידיאלית ביחס לחיי זוגיות: רוצים הבנה, שיהיה כיף ביחד, שיהיה מעניין ולא משעמם, שיבלו במשותף, שבן או בת-הזוג יתמכו, יעודדו, ודאי יקשיבו. שיהיו נאמנים, שיתיחסו בכבוד וכו'.
ברוב המקרים אנשים מציירים לעצמם חיי זוגיות טובים מאלה שהכירו בביתם. אם יש להם זכרונות של ויכוחים, מריבות, איומים, מכות, ודאי שחלומם הוא, שאצלם לא יהיה כך. הם מצפים לחיים יפים יותר, ליחס חם, לאהבה ורעות.
כשאני אומר: "הם מצפים", בעצם מדובר על כך, שכל אחד מחכה לדברים מסויימים מבן או מבת-הזוג. אנחנו עסוקים בבדיקת מה שאנחנו מקבלים או לא מקבלים בקשר הזוגי. כלומר, הבדיקה היא את האחר: הוא משתדל מספיק? הוא מסור לי? הוא נאמן לי? הוא מתנהג אלי בכבוד? הוא אוהב אותי?
כל הזמן מחפשים סימנים כדי לקבל תשובות לשאלות האלה, שכל-כך חשובות לנו. שהרי בן או בת-הזוג שלנו הם מאד חשובים בחיינו. אנחנו עוזבים את הורינו כדי להקים משפחה משלנו וזה הופך לחלק די מרכזי בחיינו : זוגיות, הורות.
אבל, כבר אמרו חז"ל: "קשוט עצמך תחילה!" כלומר, תקן תחילה את עצמך, לפני שתבוא לתקן אחרים!
כיווון שאם רוצים להשיג שינוי בקשר שבינינו לבין בן/בת-זוגנו, צריכים כנראה שנינו לשנות משהו. אבל, לכל אחד מאתנו אין שליטה באחר, הרי אנחנו מכבדים חופש ובורחים מרודנות ושתלטנות!
נשארת א"כ רק דרך אחת להשיג שינוי בבן-זוגנו והיא: "קשוט עצמך תחילה!"
אדם יעשה שינוי בגישתו ובהתנהגותו כלפי האחר, ממילא הקשרים ביניהם יושפעו מכך ואז, תגובות האחר יעברו התאמה להתנהגותו וגם הוא ישנה בכך.
אם נחזור לנושא שלנו: אידיאל הזוגיות, בעצם מתבהר לנו, שציפיות גבוהות מבן/בת-זוגנו עלולות להוביל אותנו לאכזבות גדולות. אנחנו נחכה שהוא יהיה תמיד סבלני ומתחשב, ייענה תמיד ברצון ומיד לכל בקשה שנציג לפניו, יהיה תמיד פנוי להקשיב לנו, תמיד יצדיק אותנו כשנספר לו על מריבה שהיתה לנו עם חבר, או בן משפחה או מעביד; בקיצור; שיהיה מושלם אתנו!
אף אחד לא יכול לענות לציפיות כל-כך גבוהות. כולנו רק בני-אדם: לפעמים אין לנו סבלנות, לפעמים אנחנו עצבניים, לפעמים אין לנו מצב-רוח להתלוצצויות, לפעמים לא בא לנו לשוחח או לפלרטט.
בספר "אהבה שפויה" של נעמי גור, שסיימנו לעיין בו באריכות רק לפני שבועיים, אנחנו מוצאים הרבה מאד פניות לבני הזוג בכיוון של לקיחת אחריות על שיפור הקשרים.
כמעט תמיד, מי שמכיר את הספר, כמעט תמיד הוא רוצה שבן או בת-זוגו יקראו הנחיות מסויימות כדי שסוף-סוף יתנהגו איתנו כמו שצריך! כשאנחנו פוגשים בספר עצה או הנחייה שמתאימות לנו, לפיהן באמת במשהו אנחנו לא בסדר, מייד נמצא הצדקות להתנהגותנו כי האחר גורם לנו להתנהג כך בגלל איך שהוא מתנהג!
יש כאן מעגל-קסמים. ברור, שאנחנו לא סתם לא בסדר, ברור שיש לנו סיבות והצדקות כשאנחנו לא מושלמים. אבל מה לעשות שגם לבן הזוג שלנו יש סיבות והצדקות וכו'. והתוצאה היא, שכולם צודקים!
וכפי שנאמר לנהגים: "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם!" בהחלט אפשר לאמץ אמירה זו גם לזוגיות: אין זה משנה מי צודק, משנה מי מוכן לנהוג בחוכמה ולשבור את מעגל הקסמים של הפגיעות ההדדיות, חוסר ההתחשבות המספקת וכו'
ביהדות אנחנו פוגשים את הרעיון של החזרה בתשובה: אדם מכיר בדרכו הרעה, בשגיאותיו ומחליט לשנות. החלטה כזו יש לה ערך בכך, שאדם ניגש לבחון את עצמו, את נפשו פנימה ואת התנהגותו חוצה ומשתדל להתאים עצמו יותר לערכים המקובלים בחברה.
מעניין שמדגישים שיום הכיפורים כולו רק יום לבקשת סליחה וכפרה על חטאים שבין אדם למקום, כלומר: לקב"ה וחז"ל מדגישים, שאין יום הכיפורים מכפר על חטאים שבין אדם לחברו ואלו יכופרו רק אם יפייס את חברו עד שימחל לו.
כלומר, כשמדובר על התנהגות, מעשיו של אדם, לא רק מחשבותיו ורגשותיו במוחו ובלבו, אלא, התנהגותו המילולית והעשייה הנראית, אז אין די בתפילה ובהתיחדות עם האל. חייבת להיות עשייה חברתית, שהזולת יכיר בה, משהו שייאמר או שיבוצע. זה לא רק בין אדם למקום, אלא, בין אדם לחברו.
כשאנחנו חוזרים לאידיאל הזוגיות בעצם אנחנו בודקים זוגיות אידיאלית ואז חשוב להיות חכם ומציאותי: אושר מושלם, שלווה, מסירות מוחלטת, התמסרות מלאה, היענות מלאה ומיידית וכו' כל אלו הם ביטול האני וצרכיו. אדם רוצה להעניק אך מצפה גם לקבל. במציאות לא ניתן להגשים את כל רצונותיו וציפיותיו. אין אפשרות (וצורך) להתאמה מוחלטת בדיעות, ברגשות ובמעשים של אנשים. אנחנו שונים זה מזה, כל אחד בנוי באופן ייחודי ולכן יש רק אפשרות להשתדל להתאים עצמנו לצרכי בן/בת-זוגנו תוך כך שאנו שומרים על צרכינו וציפיותינו שלנו.
אין לנו ברירה אלא לעשות פשרות:להשתדל להעניק כמיטב יכולתנו ובד"כ ובמקביל, לחכות גם לקבל לפחות חלק לא קטן ממה שדרוש לנו מהאחר.
אין גם אפשרות לרמה קבועה של יחסים בינינו, מטבע הדברים ישנן עליות וירידות; יש ימים יפים ומוצלחים יותר בזוגיות שלנו, ויש ימים לא מוצלחים ובהחלט לא אהובים עלינו.
אומרים ש"כמו שמציעים את המיטה כך ישנים בה!" ככל שנשקיע יותר בקישוט ובטיפוח הזוגיות שלנו, כך היא תהיה יותר יפה ומטופחת.
אפשר א"כ לקחת את האמירות ב"אהבה שפויה" ולחפש את כל הדברים שיכולים לשפר את התנהגותנו כלפי בן או בת הזוג. לא משנה כרגע אם היא או הוא ראויים לכך. העיקר, שנבין שזה פשוט כדאי ומשתלם לנו. חשוב שנהיה ערים לכך, שבתוך כל אחד מאתנו המבוגרים והנבונים, שוכן הילד והתינוק שרוצה שיאהבו אותו ויתחשבו בו ואם הוא מוצא סימן הכי קטן שזה לא בדיוק כך, הוא מיד כועס, נעלב ורוצה לנקום!
הבגרות האמיתית היא לזהות בתוכנו ילד קטן ומסכן זה, לומר לו בלבנו: אל תהיה כל-כך מסכן, העולם לא יכול להתאים בדיוק לכל מה שאתה רוצה! צריך גם לוותר, צריך גם להתחשב וכדאי להעניק אהבה ויחס חם למי שקרוב לנו.
ככל שניתן יותר אהבה (בניגוד אולי לכסף) כך בעצם יהיה לנו יותר